דברי תורה

בית אהרן, פרשת יתרו: עש"ן הוא ר"ת עול"ם שנ"ה נפ"ש. כשם שהעולם הוא קומה שלימה. כך השנה הוא קומה שלימה. וכמו כן הנפש. העולם הוא בחי' כלים. והשנה בזמן. והנפש באדם. ובעת קבלת התורה נתייחדו כולם. וזהו והר

כתוב בספרים שימי הספירה הם כימי חול המועד שבין פסח לשבועות. וקשה: למה דווקא בזמן כזה, שאמור להיות זמן של שמחה והכנה לקבלת התורה, אירע האסון שבו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא? ולמה סיבב הקב"ה ש

"כָּל־פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פִּי ה' לְמִשְׁפְּחֹתָם, כָּל־זָכָר מִבֶּן־חֹדֶשׁ וָמַעְלָה — שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר ג, לט), בדיוק עשרים ושניים אלף. "וַיִּהְי

יהודי אמור לכוון את כל רצונותיו ומעשיו לתכלית אחת — כבוד שמים וגילוי מלכותו יתברך בעולם. וכמו שאמרו חז"ל באבות, כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא בְרָאוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ.

אחד הכלים החזקים ביותר של השטן הוא שהוא תמיד אומר לנו: "מחר". "תחטא היום, תהנה היום, ומחר תדאג להשתנות".ואולי זה מרומז בפסוק: צא הלחם בעמלק מחר . וידוע שכל מידה רעה יש לה היפך בקדושה. ואנו רואים תמיד

קרלין־סטולין היא דרך של אמת, כמו שכותב הפרנקפורטר בצוואתו לאנ"ש: "אונזר חדר איז געבויט אויף צו דערווייטערן פון שקר און חנופה, און קיין אני ניט..." בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָ

צריך להבין מדוע אמרו חז"ל: "טוב שברופאים לגיהנום". הרי כתוב בתורה "ורפא ירפא", והרי הרופא גומל חסדים גדולים עם הבריות, אף יותר מרוב בני האדם? ואולי חז"ל מלמדים אותנו שלא יאמר אדם: "איני רוצה לעשות דבר

"אָמַר רָבָא: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִיל לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק שִׁ״י עוֹלָמוֹת." סנהדרין צ״ט ע״א בית אהרן - פרקי אבות: כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא. כ

המילה קרי שווה בגימ' להמילה יש. והשורש של המילה קרי הוא קר, כש"כ אשר קרחה בדרך, שעמלק רוצה לטמא את ישראל מראש (קורא), ובאמצע (קר), ולמטה (קרי), כמו שכותב הבית אהרן. ואם ח"ו נלך עם הקב"ה בקרי ז"א שמאמי

יש פעמים בלימוד התורה ובתפילה שאדם מרגיש קצת ייאוש, כי הוא יודע שאינו מבין כלום, כמו שאמר דוד המלך ע"ה פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ. וגם כמעט בלתי אפשרי לכוון בתפילה אפילו פיר

"מבלי נובה" נהפך ל- "מחבלי נוחבה" ויהי אחרי שנתיים ימים (בבור) אתר הנצחה נובה - הושענא רבה תשפ"ו ושבו בנים לגבולם

למה רוקדים בשמיני עצרת עם התורה, הרי לא כתוב בתורה אלא איסור מלאכה וקרבן (פר אחד, איל אחד). ועל מה שמחים כ"כ הרבה? כמובן שהסיבה הפשוטה הוא שגומרים את התורה ומתחילים אותו מחדש, אבל למה חז"ל גזרו שנגמור

אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם. וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְ

בשולחן ערוך, אורח חיים סימן קפא, סעיף א' כתוב "מים אחרונים חובה". והטעם הוא בכדי להוריד את הסכנה של מלח סדומית אשר מגעו מסוכן לעיוורון. חולין קה, ב: "אמר אביי: מריש הוה אמינא האי דלא משו מיא בתראי על

בשעה 2:30 לפנות בוקר אמריקה הצטרפה למערכת של ישראל מול אירן והפציצו שלושה מקומות של תוכנית הגרעין שלהם בצורה קשה. בישראל אמרו שזה נקודת תפנית במלחמה מול אירן. בשעה 7:40 לפני השקיעה נכנסתי אל הקודש פני

אחרי שבוע מותשת של הכנות לקראת המבצע הגדול של שובבי"ם בקרב אלפי בחורים בארץ ובחו"ל, בשבת בבוקר הקב"ה האיר את עיני וליבי בהתעוררות זו: נראה לי שכל אחד יכול לזכות לפועל דברים גדולים עבור הקב"ה וגם לזכות

היצר הרע מנסה קודם כל לתת לאדם תחושה שאם אין לו את הדבר הזה שהוא רואה עכשיו, אין לו כלום. כמו ששיקר לחוה ואמר "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן". והוא גם מנסה לתת הרגשה שהכל "אסו

תאוות עריות הוא כמו עבודה זרה, כמו שאמר רשב"י לתלמידיו "אל תפנו אל האלילים", כי האדם מרגיש שצורה זו, שהוא בשר ודם, יכול לספק לו צרכיו. וזה כמו עבודה זרה, שהם היו מרגישים שהעץ ואבן יכול לספק להם צרכיהם

בצאת החג (מוצאי שמחת תורה תשפ"ה) נפל לי מחשבה שכל התוספות שהוספנו בתפילות של הימים הנוראים נגמרו, וגם זה עתה הפסקנו לומר לדוד ה' אורי שהיינו אומרים כבר למעלה מחמישים יום. והדבר היחיד שלוקחים איתנו מן

הנני מוכן ומזומן לכתוב מילים אלו לכבוד השכינה הקדושה ולא לכבודי, להקים שכינתא מעפרא, לקשט את הכלה ולחבר בין מטרוניתא לבעלה ובין תורה שבכתב לתורה שבעל פה כמו שכותב בעל ההילולא בפרשת השבוע (עיין לקמן),

טו"ב סיון בבוקר, שאלתי את הקב"ה על התורה שאני כותב לפעמים, ובפרט אתמול בלילה (למעלה), ושאלתי אותו האם הוא תורת אמת או לא, כי הרי אני יודע בעצמי שהרצונות שלי מעורבים בטוב ורע, ובודאי מה שאני כותב גם כן

אברהם ויצחק עסקו הרבה עם כריעת בארות בארץ (בתוך הארציות - דהיינו הרצון לקבל של הנברא) ומצאו מים ע"י עבודתם, אברהם ע"י מדת החסד ויצחק ע"י מדת הגבורה, אבל עדיין יש אבן על פי הבאר, לב האבן, כי אין האור י

יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשְׂפְתוֹתֶ֑יךָ עַל-כֵּ֤ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם: חֲגֽוֹר-חַרְבְּךָ֣ עַל-יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר ה֝וֹדְךָ֗ וַהֲדָרֶֽךָ: ה וַהֲדָ֬רְךָ֨ | צְלַ֬ח רְכַ֗ב ע

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. וַיֹּאמֶ

יום הולדת שנת מ"ז - "בני אתה אני היום ילדתיך" וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. מאי וייצר? אמר ר' שמעון בן פז

אחרי חטא אדם הראשון השפע נהיה בהסתרה ויורד רק ע"י הרבה יגיעה, כמו שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם. ואחר שנֹחַ אִישׁ צַדִּיק תיקן קצת את העולם, נהיה קצת יותר קל להוציא לחם מן הארץ (כמ"ש זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּע

פְּלִ֣יאָֽה דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי לכאורה יש למילה "פלא" חמשה פירושים. א) לשון חכמה. כי פל"א אותיות אל"ף, כמו שכותב הבית אהרן (פר' בהעלותך) וז"ל: ואח"כ בא לאלפים ומתייחדים הכל למספר אל"ף הוא פל"א ונקרא אל"

וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ - שלא יהיו מעשה ידינו מצות אנשים מלומדה רק שיטעמו חיות וטעם וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ - ויהיה כוננה עלינו שיהיה מתוקן מצדינו ויהיה עושה פרי למעלה

מהו עניין "בעלילה באת על האדם" למה חטא העגל קרא מיד לאחר קבלת התורה, דווקא אחרי התגלות כה גדול? וחז"ל אומרים שהשטן הראה להם דמות של משה מת, זאת אומרת שהניסיון היה באמת למעלה מהשגתנו, וכמו אצל אדם הראש

יום כיפורים הוא כ-פורים אולי כי עניין התשובה הוא שע"י התשובה שנגרם דרך העוונות נעשה העוונות כזכויות כי אז נתגלה שבאמת הם גרמו להתקרבות האדם אל ה' וכמו שכתוב ופרעה הקריב, וכן היה בפורים שנתגלה שע"י מסי

בית אהרן: תרומה אפרשותא - איך? מא"ת אותיות אמת. מה הפי'? ראיתי בים דרכך עניין פרישות מתאוות שהוא שקר שכאילו יש חיות וטוב חוץ ממנו יתברך, וכן בזוהר שלמדתי אח"כ שמדבר על אהבה אמיתית שאינו נותן עיניו באש

שלוש סתירות שאינם סתירות, כי רוחניות הוא למעלה מ-עש"ן (עולם שנה נפש) בקודש הקודשים חז"ל אומרים "ארון אינו מן המנין", כי הארון לא היה מחזיק מקום לפי שהיה עומד בנס, כמו כל דבר רוחני שאינו תופס מקום. ובק

ואחרי חטא העגל הקב"ה ציווה את ישראל על עבודת המשכן, שבמקום שכל העולם יהיה בתיקון של עש"ן ישאר לפחות מקום אחד בעולם שהוא למעלה מן העולם בבחינת עש"ן. כי המשכן עצמו, עם כל מידותיה ושיעוריה, הוא בחינת עול

יש להבין, למה יש מצוה של מחיית עמלק לגמרי מה שאין כן בכל האומות האחרות? ולמה אין השם שלם והכסא שלם עד אז? ונראה לומר שכל אומה הוא מדה רעה מסוימת. ובדרך העבודה אנחנו צריכים לנצח אותם ולהכניע אותם. אבל

ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש. דוד, שהוא בחינת מלכות נו

מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם. כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ לִרְ

פרשת בשלח הוא ממש פרשת האמונה. הקב"ה לוקח את עם ישראל ביד כמו ילד קטן, מנסה ללמד אותנו איך ללכת אחריו באמונה שוב ושוב… על הים סוף, מרה, אלים, ירידת המן, מלחמת עמלק… כל אחד הוא שיעור גדול באמונה בפני ע

א. נְוֵה קָדְשֶׁךָ ב. הַר נַחֲלָתְךָ (ההר הטוב הזה) ג. מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ ד. מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי ה. משכן ו. היכלך ז. דביר קדשך ח. הלבנון ט. אריאל י. בית (הוא יבנה בית לשמי)

א. שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן ב. חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת (לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי) ג. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם ד. אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד ה. נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן ו. תִּ

לפעמים כשאני מרגיש את עצמי יותר מדי, אני חושב על פסוק זה. וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה: אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה. הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד; אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה. הלוואי שהייתי יכול לברוח מע

פרשת המן הוא לימוד גדול על הפרנסה של אדם: א) שהוא רק 'דבר יום ביומו', זה אומר שאין לי שום מושג אם יקרא נס גם מחר, ואולי לא יקרא הנס וכולנו נמות מרעב? זה נסיון גדול לחיות באמונה שכמו היום, גם מחר יבוא

ונראה לומר שכל אחד מהארבע בנים נמצאים בכל אחד ואחד מאיתנו. ונראה לומר שהארבע בנים הם כנגד אלו: הרשע שייך רק בעולם העשיה ששם יש בחירה ועץ הדעת טוב ורע. כי יצר לב האדם רע מנעוריו וכל אחד נולד בבחינת רשע

בית אהרן שמות: ונוכל לומר. כי באמת למה הקשה הקב"ה את לב פרעה. זהו פי' הפסוק כי אני הכבדתי את לבו. ולמה כך. למען שתי אותות"י אלה בקרבו. אותותי ל' אותיות. בקרבו. היינו בהתורה כי באמת התורה קדמה לעולם אב

מתפללים שלוש פעמים ביום. מובן שמתפללים בתחילת היום ובסופו, אבל למה תפילת מנחה נמצאת ממש באמצע היום כשהמוח לא רגוע ואנו באמצע לעשות המון דברים? ונראה לומר דווקא ללמדינו שכל ההשתדלות שאנו עושים בחיים אי

ברכות · לב א: ודי זהב (דברים א, א), מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן

משל למה הדבר דומה? אם הקב"ה מביא אותך לחדר עם שני דלתות סגורות ואומר לך לבחור איזה דלת אתה רוצה להיכנס? אז אתה שאול אותו, אפשר לראות מה יש שם? אז פותחים לך דלת אחד ורואים שם תענוגים ותפנוקים, אורה ושי

עבודת ה' בהצנע אינו רק לדאוג שאנשים מסביב לא ישימו לב, אלא העיקר הוא שאני בעצמי לא אשים לב. (וזהו עבודה הרבה יותר קשה, ורק ע"י תפילה אפשר להשיגה).

לפעמים כשאני אומר שמע יש לי הרגשה שאני סתם אומר ה' אלוקינו אבל אני לא מרגיש את זה באמת, ואני סתם אומר ה' אחד אבל אני שאול את עצמי, האם ה' הוא באמת אחד בליבי, שאין אצלי בלב שום דבר אחר חוץ ממנו יתברך?

אחד הדרכים החזקים שמצאתי להרגיש התחדשות בעבודת ה' הוא לדמיין כאילו הרגע נולדתי ואני עכשיו בלי שום ידע כלל, בלי שום יכולת לעשות כלום, חסר אונים לגמרי… ואז לחזור להרגע ולהרגיש שמחה שהקב"ה גידל אותי ולימ

"ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו" לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ לפעמים נכנס לי מחשבה של ייאוש, כי ממה נפשך אין עבודתי שווה הרבה, כי כאשר עובדים כמו שצריך מיד נכנסים בי מחשבות של אנוכיות, פניות וגאווה, וכשלא ע

ואולי השלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם הם בחינת תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה הוא ערבוביה של טוב ורע, ורק ע"י ה-13 מידות אפשר לברר הטוב מהרע. ולכן הם כנגד השלוש עשרה מידות של רחמים, כי תורה שבכתב הוא

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. אולי כפל הלשון בא לרמז שבחינת אברהם, שהוא חסד, הוליד בחינת יצחק שהוא דין. כי הנברא לא רצה רק לקבל מבלי להשפיעה, כי ע"י קבלה לב

בריאה: אחרי ההכנה מגיע שלב העבודה: בעזרה היו עזרת ישראל ועזרת הכהנים, ששם עושים את העבודה של שחיטת הבהמה שבתוכנו, דהיינו מסירת נפש לה' והקרבת כל תוכנו להקב"ה באמונה וביגיעה. ויש שם גם ניסוך היין והסול

ויש לשאול (א) האם הקב"ה לא היה יכול לשדד המערכות שישלימו עוון האמורי מוקדם יותר? (ב) האם בגלל עוון האמורי היו צריכין בני אברהם לסבול עוד הרבה שנים במצרים ובמדבר? (ג) ולמה דווקא עוון האמורי ולא עוון הכ

שמות לג' טז: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ. וב"מה" יִוָּדַע כי מצאנו חן בעיני ה'. רק מתי שה' חונן את האדם בהרגשת "מה" יכול הוא לדעת שמצא חן בעיני ה'.

אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.. וכן אנו אומרים "כי אין בנו מעשים"… אז אם אין אנו עושים כלום, מה תפקידנו? והנה יש דבר אחד שכן שייך לנו, וזה היגיעה והצער, כי אע"פ שהק

כתוב בהקדמה לפרשת העריות באחרי מות שקראנו ביו"כ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'. כי חי מרמז על צדיק חי עולמים כידוע, שהוא יסוד. וכמו שא

(This discussion below is beyond me. Maybe one day I’ll understand it more) I asked Ima: מהו בחינת אבא ואמא למעלה? מהו עתיקא קדישא? She replied: אבא=או״א עילאין=חכמה אמא=בינה כנסת ישראל= מלכות קודשא ב

ראש של כתר או רדל״א רישא דלא אתידע אריך אנפין = כתר גם כן וגם נקרא אין. למטה מראש עתיק עד לסופו. יש ב׳ בחי׳ כתר בזמן עליית העולמות (עת רצון) עתיק + א״א הם נעשים לפרצוף א׳ ממש עם מלכות אחת משותפת. ואז

בן סורר ומורה. אם לא היה כזה בהיסטוריה (כמו שאומרים חז"ל) אז למה נכתב בתורה? ונראה לומר שהכתוב מרמז על הבן סורר ומורה שבתוכנו, שאינו שומע לקול אביו ולקול אמו, כמאמר הכתוב שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש ת

ויש להסתכל מהו ענין קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי? וידוע מה שאומרים חז"ל שמי שנושא אשת יפת תואר יבוא לשנוא אותה, ויצא מהם בן סורר ומורה, וזהו סמיכות הפרשיות אחד לשני. ויש להבין, במה חטא האיש שהוא צריך לקבל

המחשב הוא "ארון" ואפשר להשתמש בו לרע ולטוב. וע"י כתיבה במחשב את הרעיונות בדברי תורה שהקב"ה נותן לי, הריני מקיים את הפסוק: וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל-נֶדֶר: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם. ויש להסתכל מהו ענין מחיר כלב? כתיב וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָ

בית אהרן, פרשת כי תצא כי יקרא קן צפור כו' איתא במדרש. זש"ה אורח חיים פן תפלס וכו' עד אלא עשו מעצמיכם כדי להרבות שכר כמו ששנו רבותינו ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כו': ואמר פי

שמעתי פעם (מבעל הסולם) שייסורים של אהבה פירושו ייסורים של "למה אין לי אהבה?" כי אני יודע שיש לי אהבה עצמית ולא אהבת ה'. וזה כואב. ורק ה' יכול לעזור, שנאמר ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה

וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. (

כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם מהם אל תירא, אבל ממני תירא. וכמו הווארט, שם פחדו פחד לא היה פחד. כשיש פחד מה' אין פחד משום דבר אחר.

בכל רגע נתון יש לאדם את האפשרות לבחור או ברכה או קללה, או טוב או רע. ועיין בספורנו שכותב שאין משהו באמצע. (וכן נ"ל שכותב הבעל הסולם, שבכל רגע אדם יכול להיות או צדיק או רשע, ואין משהו באמצע). ולכאורה ת

ואשברם לעיניכם חז"ל אומרים שאם היינו נשארים עם הלוחות הראשונות, אז היה גמר התיקון והיינו רואים דרך הלוחות מסוף העולם ועד סופו. אבל קרה מה שקרה ומשה אומר לכלל ישראל "ואשברם לעיניכם". חז"ל דורשים אצל יו

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְ

(ואמרה לי אם שבחינת מה הוא גם נקרא יראת ה' כך שהפסוק מרמז בין בתחילה ובין אח"כ, מה ה' שואל ממך כי אם ליראה... ששניהם הם אותו מפתח שפותח כל שאר הדלתות. וכמו שאומרים חז"ל שיראת ה' הוא המפתח של הדלת החיצ

[מה שבתוך סוגריים מרובעים אינו חידוש שלי] [הסבא ר' וואלך דיבר: ה- 24 אלף תלמידים של ר"ע מתו מיתה כה חמורה (אסכרה) כי לא כבדו זה את זה, והעונש של לשון הרע הוא אסכרה, מדה כנגד מדה. כל העולם מתקיים בהבל

יער = חקל תפוחין קדישין = מלכות דבש = ת"ת יין = גבורה חלב = חסד

קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. יש לומר שה' תמיד קרוב למי שמבקש ממנו אמת. דהיינו שמתפלל שיזכה לעבדו באמת, בלי פניות ומחשבות זרות, או גאות, וכדומה.

(הבית אהרן מביא מדרש: נכנס המלך בפשפש קטן וכו', לשון חיפוש, שאדם מחפש קטנות, פתחו לי פתחו של מחט וכו') *עולם הפוך ראיתי* במסכת פסחים (נ.) רבי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואינגיד, כי הדר אמר ליה אב

מעשה המשכן וכליו ידוע שהמשכן היה כולו ע"פ מידות מדויקות וע"י חושבי המחשבות, כי הוא היה כנגד בריאת שמים וארץ, דהיינו כנגד עולם המידות. והגם שהארון "אינו מן המידה", אולי כי שם היה החיבור לג"ר, לג' ספירו

"אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". מבואר בזוהר ובבעל הסולם ש"זה" הוא בחינת יסוד, והוא מחובר לגוף מלמעלה, (ז"א) שנקרא "שער השמים", וגם מחובר לנוקבא למטה הנקראת "בית אלוקים". ו

וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם בסוף פרשת שמות משה תמה "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ אֶת-עַמֶּךָ." ענה לו ה' שני נקודות: א) וַיֹּאמֶר י

בעשרה מאמרות נברא העולם. "הי נינהו? ויאמר דבראשית, הני תשעה הוו? בראשית נמי מאמר הוא." למה באמת לא נאמר במאמר הראשון ויאמר אלוקים יהי שמים וארץ? ואולי יש לומר, כידוע שהמילה אלהים = הטבע, ולפני שהיה בכ

השם שד-י הוא כנגד תיקון היסוד, כידוע (כנראה כי הוא מסמל גבולות). ומלכות הוא תיקון האמונה. לתקן עולם במלכות שד-י הוא התיקון של "קדושה ומלכות", כי שני עניינים אלו הם עיקרי התיקון הנדרשת לפני ימות המשיח.

ויוסף בן 17 שנה הזוהר בפרשת חיי שרה כותב שעֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ מרמז על יסוד שנקרא כל, שמבקש שפע עבור התחתון (יְשַׂבֵּרוּ מלשון ויוסף הוא המשביר), ואז פותח את ידך ומשביע לכל -יסוד - חי רצון.

"אשרי האיש אשר לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה" - מתי ה' אינו מחשיב לאדם עון? כשאין ברוחו רמיה, כשיודע מצבו, כמו שאמר דוד וחטאתי נגדי תמיד. (וידוע שהבעל שם טוב אהב יותר את הרשע שידע שהוא רשע, מצדיק

חז"ל אומרים שמכרו אותו עבור נעלים. איך ידעו? בדרך מליצה י"ל שרש"י מפרש וְכִסִּינוּ - נעלים.

וְהַשְּׁבִיעִי ענֶג הָרוּחות. וְעֵדֶן הַנְּפָשׁות. לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתֶךָ. שלש דרגות של תענוג: נעם לנשמה, ענג לרוח, ועדן לנפש. כל שלש המילות יש להם "ען" משורש עין, שמרמז על חכמה, כי כ

חז"ל אומרים שראה מתוך המים. א) איך חז"ל ידעו זאת? ב) עד עכשיו לא ראה אותה - היתכן? אלא שמדת אברהם הוא חסד וכשראה אשה נאה, ובפרט אשתו, הוא חשב רק על הבן אדם מולו ולא על מילוי רצון עצמו, ולכן לא היה לו

אצל היצר הרע כתיב: ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו אצל האשה כתיב: ועליו תשוקתך והוא ימשול בך מה הדמיון ביניהם? יש סיפור שאיש הלך להקוצקר להתלונן שאשתו שולטת עליו. שאל אותו הרבי, מי חושק את מי? ענה שהוא חוש

והלא התורה מדברת אל כל אחד ואחד, והרי אנו לא ראינו? ואולי כי כל אדם עובר כל הבחינות וכל הנסיונות והגאולות והניסים שקרא לאבותינו ביציאת מצרים ובמדבר במשך ימי חייו, אבל לא את בניכם שהם עדיין צעירים, אבל

זה לאומת זה: אצל דוד מצאנו שבתחילת ממשלתו כשברח משאול נתקבצו עליו כארבע מאות איש, כל מר נפש וכל איש אשר לו נושה, וכו' כי מלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא, וה' מגביה שפלים ומציל עני מחזק ממנו, אוהב גרים יתו

מהו הקשר בין שבת להודאה? ובכלל, איזה תועלת יש להקב"ה בזה שאנו משבחים אותו? ידוע שמטרת הבריאה הוא לקבל ע"מ להשפיעה. אבל מה אפשר להשפיעה להקב"ה, וכי חסר לו משהו? ונראה לומר שהמנגנון המאפשרת קבלת האורות

צדיק = צדק+י', אולי נקרא "צדיק" כי הוא מביא בחינת צדק שהוא המלכות, עד לבחינת י' שהוא חכמה. כי כל בשמים ובארץ, כל הוא בחינת צדיק המקשר שמים וארץ, ויכלכל יוסף את אחיו, עיני כל אליך ישברו, לשון "משביר" (

אשתו של אדם נקראת על שם שהוא נותן חלק מעצמו ממש עבורה, עצם מעצמי ובשר מבשרי. ורק לזאת יקרא אשה אמיתית. וזה הוא יכול לעשות ע"י תרדימה, שמרדים את ה"אני" ונותן לה מעצמותו.

לֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי אחת דברתי להודיעך שורש אחד להנצל מקטרוגי היצר וסייעתא דיליה למטה ולמעלה והבן. ובכדי לבא להסתפקות במועט ולהיות שמח בחלקו בתורה ועבודה ובכדי לבא לידי

מאמר חז"ל הלואי יתפלל אדם כל היום היינו שיהיה במחשבתו תמיד שכל דבר הן קטן הן גדול אי אפשר כי אם ברחמי השי"ת ובזה יהי' דבוק בה'

וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת; וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּ

אולי ברכות השחר מרמזים לנו על מדרגות האדם: אֲשֶׁר נָתַן לַשּכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה: שברא אותנו כבני אדם שיש להם את היכולת להבחין בין טוב ורע, ולא כבהמות. שֶׁלּא עָשנִי גּוי:

משמע שיש אלוהים אחרים אלא שה' הוא גדול מהם. היתכן? ידוע שאלוקים = הטבע, כי יש הרבה כוחות בטבע, אבל כולם הם רק תחת השגחתו יתברך ואינם ברשות עצמם כלל. ולכן יש לפרש שגדול ה' מכל האלוקים - דהיינו שגדלות ה

אולי דוד מדבר מבחינה ב' של מלכות. כי בבחינה א' מלכות היה יונק ביחד עם ז"א מחכמה ובינה (אבא ואמא) בבחינת שני המאורות הגדולים, אבל אחרי קטרוג הלבנה מלכות מיעט את עצמה וירדה מתחת ליסוד דז"א, ולכן אבי ואמ

ונראה לומר שכל הברכות הכתובות בתורה אינם בגדר שכר, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אלא שהם רק הבטחה מאת ה' שאם נעשה רצונו לא יהיו שום מניעות וטרדות, ונחייה בשלווה ובשמחה וטוב לבב מרוב כל. כי בתורה יש פרד"

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ביום הראשון של חיידר, הבן שלי נחום, הביא את הבן שלו יחיאל בן 3 לחיידר אבל הוא לא רצה להישאר שם בשום אופן - רק בכה ובכה שרוצה לחזור עם אבא. ואפילו שנחום ניסה לשחד א

בפיך ובלבבך לעשותו למדתי לימוד חשוב מהנכדה שלי (בת שבע בת מרים אסתר בת שנתיים). אמרתי לה להוציא את הזבל מהבית בצחוק, אבל בלי לשאול שאלות היא ניגשה אל הפך והתחילה לנסות לסחוף את הזבל אע"פ שהוא היה פי כ

לפני הכניסה לארץ ישראל הם היו בקדש. אולי כי קדש מקביל לספירת יסוד, וארץ ישראל הוא מלכות.

משען ומבטח לצדיקים - ולא מברכים הנותן שכר לצדיקים, כי לית להם מגרמיה כלום ולכן הקב"ה צריך להיות להם למשען כדי שיהיה להם חיות.

כי חברון הוא לשון חיבור, כעיר שחוברה לה יחדיו, כי הוא עניין חיבור עם האבות הקדושים. ולכן צריך להאיר עד חברון ולככת עד חברון ולא רק ללכת לחברון בעולם הגשמי. וכן כל הפעמים הנ"ל מרמז על עולמות עליונים.

ו הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע; וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ. ז בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע; וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה. ח יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים; פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר. ט יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹ

ביקש יעקב לישב בשלוה קפצה עליו רגזה של יוסף, אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שצפון להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה גם בעולם הזה? ויש להבין, מה רע שביקש יעקב לישב בשלוה? האם לא עבר מספיק תלאות כבר ב

זכירת יציאת מצרים - לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (דברים ט"ז). זכירת מעמד הר סיני - רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָר

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. יש אנשים שת

(יומא עא) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, התפלל דוד על עצמו ועל עם ישראל שבשעה שבורחים מן האויב שימצאו שווקים כדי שיהיה להם מזונות בהרחבה. ואולי על דרך העבודה, שבשעה שבורחים מן היצר הרע נמצא שמקור החיות ש

"כי הכית את אתונך זה שלוש רגלים" חז"ל: רמז לו שרוצה להחריב אומה ששומרים שלוש רגלים. למה דוקא מצוה זו ולא אומה שאומר קריאת שמע או שומר שבת? הקנאה, התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם חטא אדם הראשון כ

אמר דוד המלך ע"ה, למה זכיתי שלא שמחו אויבי לי? כי דיליתני. דהיינו שידעתי את חולשתי ואת עוונותי ואת טיפשות ליבי, וכאב לי על זה וידאב ליבי על זה תמיד, ולכן עזר לי ה' שלא הצליחו השטן והיצר הרע לשמוח במפל

"ויקח קרח". מה כתוב למעלה מן הענין? "ועשו להם ציצית … ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח) – קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית

בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא. אכן השכר המובטח לצדיקים לעתיד לבוא הוא גדול מאוד אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ אבל צריך עזות גדולה כדי ליישב את האר

"זימנא חדא סמך (רב ברונא) גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא." - ברכות ט: מהו העניין של סמיכת גאולה לתפילה, ולמה שמח ר' ברונא כל היום על שזכה לסמוך גאולה לתפילה? חסידים הראשונים היו שוהים שע

אין מתחילין את העבודה בבית המקדש עד ש"האיר פני כל המזרח עד שבחברון", כלשון המשנה במס' יומא. (ואולי יש לומר כי) ידוע שתפילה הוא כנגד עבודה, וכשם שאין מתחילין להתפלל שמו"ע עד שמתחברים עם האבות כמו שאנו

למה משבחין תמיד להקב"ה, האם הקב"ה צריך ח"ו להשבחות שלנו? ונראה לומר, כי אנו רואים כל מיני כוחות ומושגים יפים בעולם כמו גבורה, גאוה, גדולה, דעה, הוד, הדר, יראה, כבוד, מלוכה, נוי, פאר, צדק, ענוה, קדושה,

(אולי) חַסְדִּי - חסד וּמְצוּדָתִי - גבורה מִשְׂגַּבִּי - תפארת וּמְפַלְטִי-לִי - נצח מָגִנִּי - הוד וּבוֹ חָסִיתִי - יסוד הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי - מלכות

התורה כוללת פרד"ס אבל בבחינת פשט אין התורה מדברת כלל על עולם הבא, כי הוא אינו שייכת לעולם העשיה, שהוא כנגד פשט שבפרד"ס. ובכל זאת מצאתי ראיה מן התורה לעולם הבא דכתיב וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר, א

יומא ד: אָמַר רַבִּי מוּסְיָא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי מוּסְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מוּסְיָא רַבָּה: מִנַּיִין לָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא בְּבַל יֹאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: לֵךְ אֱמוֹר? שֶׁנֶּ

הפסוק: "יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע" הוא מישעיה מ"ה ז, אלא שבברכת יוצר אור תיבת "רע" שבכתוב הוחלפה בתבות "את הכל", כדי להשתמש בלשון מעולה (ברכות י"א: במדבר רבה דף רמ"ה:) . ונראה לומר שהמילה ר

מה זה "נלכה עד כה"? ה' אמר לאברהם "כה יהיה זרעך". מי הוא זרעו? כי ביצחק יקרא לך זרע. אמר אברהם, ודאי כל מה שאמר הקב"ה הוא אמת. א"כ "נלכה עד כה" כי אע"פ שאינני מבין, בודאי יתקיים גם "כה יהיה זרעך". כה

הציווי לקחת תרומות עבור… הציווי לעשות את העשיה הבאה למשה הציווי להקים הקימה עצמה כנגד מה?

שיבנה בית המקדש … ותן חלקינו בתורתיך ושם נעבדך ביראה… הלא היה צריך לכתוב ותן חלקינו בתורתיך ושיבנה בית המקדש … ושם נעבדך ביראה… למה "חלקינו בתורתיך" מבדיל בין הבית המקדש לעבודה? ואלי כי עבודה בלי תורה

שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ. למה המזבח נקרא קודש קדשים? אולי כי כל דרכי האדם שהם לשם שמי

יש ארבע סוגים של מחשבות שמפריעים את האדם בעבודת ה', שהם אולי כנגד הד' כיוונים. צפון, שהוא למעלה: "אני גדול", שמחזיק טובה לעצמו דרום, שהוא למטה: "אני קטן ולא יכול" מזרח - קדם: "מה שעשיתי בעבר מפריעה לי

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַ

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת, אֶת-כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה'. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, א

ומצאתי גם בברוך שאמר יג' פעמים ברוך.

והתורה הוא סוד הג' קוין, ולכן ניתנה בחודש השלישי, ביום השלישי, ע"י משה השלישי של האחים, משבט לוי, שלישי לשבטים, ומשולשת בתורה נביאים וכתובים, וכו' יוצר אור - חסד ובורא חושך - גבורה עושה שלום - ת"ת… יס

יש לתמוה על עניין התפילה, כי ידוע שאין כמעט איש אחד שיכול לכוון בכל התפילה, ואפילו אנשים חשובים ורבנים גדולים אינם מצליחים על פי רוב לכוון בעת התפילה (רוב הזמן). אז מה זה שווה? ויש לומר שתפילות כנגד ק

בספר בית אהרן: איתא במדרש. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וא"ו מוסיף על ענין ראשון. וכו'. ונוכל לומר. כי זה ידוע שמשפט נקרא תחלת דין וגם בירורי הטענות נקרא ג"כ משפט. ומה ענין הל' ברורים שמברר הכל ומפריד

כשאדם מתחיל להרגיש חיות בעבודת ה' אז קל מאוד להחזיק טובה לעצמו ולהגיעה לגאות ח"ו, שזה היפוך רצונו יתברך. והגאות מגרש את השכינה. ולכן הרבה פעמים הקב"ה צריך להביא את האדם לידי מכשול או בושה כדי שלא יתגא

מה הקשר בין שמירת המצות ליציאת מצרים? כי עם ישראל היו במט' שערי טומאה ואם ה' היה משאיר אותנו שם עוד קצת היינו נהפכים ל"חמץ". ולכן המצוה של שמירת המצות - לשמור עליהם שלא יהפכו לחמץ הוא זיכרון לזה - כִּ

מה הקשר בין התפילין ליציאת מצרים? אולי יש לומר כי התפילין מסמל שאנחנו משעבדים את עצמינו לה'. ולמה לי לשעבד עצמי לה'? אז התורה אומרת, תזכור שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים "בחוזק יד". דהיינו שפרעה קיבל

ירידת מצרים הוא משל לירידה לעולם הזה. כמו שיעקב ירד תחילה לשבר אוכל, דהיינו עבור דברים הכרחיים, בסוף נעשו עבדים שם. וגם האדם יורד לעולם הזה ומתאוה לתאוות העולם כדי מחייתו מיד כשנולד, ובהכרח חייבים לאכ

פסחים נ. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר

איך יתכן שהקב"ה הביא לנו ארץ ישראל, שהוא חלק חשוב של תהליך הגאולה, ע"י חילונים וכופרים? והאם מותר לנו להכיר בהם ולהשתמש בכסף מהמדינה? חז"ל אומרים שאם נזכה משיח יבוא בדרך ניסי, ואם לאו, הוא יגיע כעני ר

מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו. האדם נבר

תהלים י יז: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ. אם ה' צריך להכין את הלב, מה נשאר לנו לעשות? אולי התשובה היא: תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה'. דהיינו שה' רק מכין את הלב

שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה. יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם. וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹ-הֵינוּ עָלֵינוּ … "ימוֹת עִנִּיתָנוּ" הם אלו השנים ש"רָאִינוּ רָ

רש"י מביא שלושה פירושים למה יעקב לא רצה להיקבר במצרים. ורש"י אינו כותב "דבר אחר" לפני הפשטים, רק מביא כל הפירושים ביחד. ואולי כי רש"י הבין שכך הוא ממש פשט בפסוק: "וְשָׁכַבְתִּי עִם-אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנ

פסחים מב. מַתְנִי׳ : וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח? הלשון "עוברין" משתמש בשני אופנים, חוץ מלשון "לעבור עבירה". א) לעבור דרך משהו כמו "עוברי בעמק הבכא", וב) לעבור מעל משהו, כמו "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצ

למה כלו תפילותיו? כי אין עוד מה להגיד. זה כליל כל התפילות. ימות המשיח.

כשיעקב היה בבית יצחק, בחינתו היה דין כמו יצחק, דהיינו אלוקים. ועכשיו אומר יעקב שאם אתה ה' תהיה עימי ב-22 שנים הבאות עד שאני משיג בחינתי, ויבוא יעקב שלם עיר שכם, אז אשיג בחינת רחמים, והיה י-ה-ו-ה, בחינ

וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן.

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר - אדם קם בבוקר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ - צריך לחבוש את החומר שלו ולשעבד עצמו לה' וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ - טלית ותפילין וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ - מתנהג עם עצ

אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, ואלוקי יעקב. "והיה ברכה" - בך חותמים. למה? כי בעצם עולם חסד יבנה, אבל רצה לברוא את העולם בדין (יצחק) דהיינו שהדין יסכים ע"י החסד בכדי שלא יהיה כיסופא, ראה שאינו מתקיים, שיתף ע

כב וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ; וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. כג וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ--כָּל-זָכָר, בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַב

מי שמכיר ומבין דלית ליה מגרמיה כלום, זהו מלכות, שפי' שיש לו הכל (כי אין מי שיש לו יותר ממלך). ולכן דווקא דוד שאמר על עצמו "כי עני ואביון אני" זכה למלכות, כי ליבו היה חלל בקרבו. וכן משה שהיה עניו מכל א

וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ. ח וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו,

שבעה ימי חג הסוכות הם כנגד שבעה הרועים. וכן 3 עדסים הם כנגד 3 אבות, שני ערבות כנגד משה ואהרן, לולב כנגד יוסף, ואתרוג כנגד דוד - ליבן של ישראל. והששה נענועים הם כנגד שש המדות, ובכל נענועה מקרבים את המי

פרשת התשובה נצבים פרק ל א וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהו

ונבונים כבלי השכל ילד קטן שאין לו הרבה שכל ומצייר ציור ממה שרואה בעולם לפי הבנתו המועטת, האם אין זה מוצא חן בעיני הוריו, ונותן להם נחת רוח גדול על שהוא מנסה ללמוד מסביבו ומפתח את דמיונו ומנסה להגשים א

ואולי יש לפרש גם שהמידות שהשריש הקב"ה באדם כמו יראה ואהבה, ישתמש בהם לאהוב את ה'. וכמו שבירך רב יוחנן בן זכאי את תלמידיו שהלוואי שיהא מורא שמיים שלנו כמו מורא בשר ודם, וכן הלוואי שאהבת ה' יהיה כמו אהב

י-ה אכסוף שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתך - לשון נקבה, שהוא מעלי שבתא, וינוחו בה שַׁבָּת קוֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן - לשון זכר, יומא דשבתא, וינוחו בו יִרְוְיֻן

דברים יח': כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל ה' אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. יז

זוהר שיר השירים: מזבח החיצון יש לס"א חלק קטן בו, מזבח הפנימי אין לו שום חלק בו, וכמו שמסביר הבעה"ס כי הוא תיקון קו האמצעי (ואולי מזבח החיצון הוא בחינת דין, וכמו שיצחק נתן חלק קטן לעשו - על חרבך תחיה ו

במשנה בטהרות פרק ח' משנה ו' כתיב "חִשַּׁב עָלָיו חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן טָהוֹר. אִם הֶעֱלָהוּ טָמֵא, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה": ואני כחרש לא אשמע תוכחות, ושוטה על שנכנס בי רוח ש

זוהר חדש - שיר השירים מאמר הקטורת משכני אחריך נרוצה - משכני מלשון ונתתי משכני בתוככם… הביאני המלך חדריו - אולי מרמז על חדרי בית המקדש. כידוע ששיר השירים נאמרה בעת ששלמה המלך בנה את בית המקדש. חדריו, א

הבעל הסולם מסביר שיש ארבע דרגות באדם. הדרגה הנמוך ביותר הוא מקבל ע"מ לקבל שזה כמו בהמה, שאינו עושה מצוות ואינו משפיע לזולת כלל. וכשנוהגים כך, ודאי איננו ראויים לברכות ולשמירה מאת ה', אלא אדרבה, כל קלל

ראה חיים "אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס". ולמה חז"ל השתמשו במילה "פרס" ולא שכר? הבית אהרן מסביר שפרס הוא מלשון פרוסה, שהוא רק חלק. אל תחפש לקבל רק חלק, תלך אחר הדבר השלם, הדבר האמיתי.

חז"ל אומרים שהקב"ה פורע מהאדם מדעתו ושלא מדעתו. נראה לי פירוש אחד של "מדעתו" הוא שרוב הצער ומכאובים של אדם הם בדעת, אין לך עני אלא בדעת. כי יכול להיות לבן אדם כל הטוב שבעולם אבל הוא מרגיש בדעתו עצוב א

כל מחשבה בשעת עבודת ה' של "האם זה שווה לי?" הוא פסול ומסוכן. למה? כי ממה נפשך, אם הוא מרגיש שמחה בעבודתו ואומר לעצמו "כמה טוב אני מרגיש להיות עבד לה'" אז קודם כל הוא יכול ליפול בקלות ליוהרה, וגם הוא מ

טהרת המחשבה אינו שייך ע"י בשר ודם, כי אין האדם יכול לשלוט על מחשבותיו שיהיו טהורים ובלי פניות ושקר כלל. כי כל מחשבות לב האדם רק ר"ע (רצון עצמי) כל היום. והדרך היחידה הוא רק ע"י הרגשת גדלות ה' יתברך, כ

אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי. אָכֵן שָׁמַע אֱלֹהִים הִקְשִׁיב בְּקוֹל תְּפִלָּתִי. (תהלים סו יח) והלא היה צריך לומר "און אם ראית", ומה הפירוש ראיתי? ומה הקשר גם לעניית תפילה? ואולי

אולי אפשר לדרוש: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר - צריך לקום בבוקר עם מדת אברהם ולהודות לה' על חסדו שהחזיר לו נשמתו. וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ - ואז צריך לחבוש (לכבוש) את "חמורו" - מלשון חומר, להכניע א

יש שני סוגי נדיבים להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו שופך בוז על נדיבים

אולי התרגלנו יותר מדי (כמו שנאמר: בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה) "אין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד" זאת אומרת:

בדרך כלל יראה אינו דבר של נועם. אבל אצל הקב"ה יראתו הוא נעימות גדולה מאוד. וזהו חידוש גדול שמגלה לנו ר' אהרן הגדול זצוק"ל.

תהילים פרק סו. ה. לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים; נוֹרָא עֲלִילָה עַל-בְּנֵי אָדָם הקב"ה בא בעלילה על האדם, כמו שאמרו חז"ל על חטא אדם הראשון. ומה המובן בדבר? כי במקום לירות את החץ אל המטרה, הקב"ה ש

"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" משביע לכל חי רצון. הוא נותן לכל חי את הרצון לחיות ולהנות (וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם - ארץ לשון רצון - מצרים - בעול

הצלחה ברוחניות תלויה בסייעתא דשמיא. וזוכים לסייעתא דשמיא ע"י תפילה. וסוד התפילה היא לדעת מה לבקש, דהיינו לבקש בחינת "מה". בחינת "מה" הוא שלמות הענווה, כמו שאמר משה "ואנחנו מה" (אולי: משה היה בחינת ז"א

ויש לנו להביא ראיה ש"מה" הוא הבחינה היותר נעלה שיש: כי ידוע שההשגה הכי גבוה שיכול להיות היא נבואה. וחז"ל אומרים שחכם עדיף מנביא, וחכם הוא זה שיש לו כח-מה. וחז"ל גם אמרו שרק מי שיראתו קודמת לחכמתו חכמת

(ואיני יודע איך זה מסתדר עם המשנה: אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסיד

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ. (תהילים מה') שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ - ז

רבי ישמעאל אומר, הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. (אבות ד' ה) מהו הפירוש "לעשות"? אם לומדים תנ"ך למשל, או אגדתא, או הלכות ק

כתיב למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. איתא במדרש. מה הטל הזה אינו מזיק לשום בריה כך עתידים צדיקים להנות מזיו השכינה ואינן ניזוקין שנאמר שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. אמרו ישראל מתי י

בשיר השירים מוזכרת שושנים שבע פעמים. וחמשה פעמים כתיב שושנים בלשון רבים (אולי כנגד החמישה עלים). סך הכל שתים עשרי, כי חמשה פעמים בלשון רבים (כמו אצל "הבל הבלים" שדורשים הבלים כשתים). אֲנִי חֲבַצֶּלֶת

ר' צדוק מלובלין אומר שכשם שחייבים להאמין בהקב"ה כך צריך להאמין אדם בעצמו. ומה הכוונה? ונראה לומר כי אמונה בעצמך היא היא ממש אמונה בה' יתברך. כי אנו יודעים שה' רוצה להיטיב עמנו ולא היה מבקש ממנו דברים

אית חשבון ואית חשבון ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון אלוקים ברא את האדם ישר והם בקשו חשבונות רבים

למה להגיד את ה-13 אני מאמין כל יום? ממה נפשך, אם אני כבר יודע אותם אז למה להגיד? ואם אין לי כוונה כשאני אומרם, אז מה פעלתי, למילים עצמם אין קדושה כמו תהילים? ונראה לומר שע"י שאומרים אותם ומכוונים בהם

מאוד קשה לי לכוון פירוש המילות בתפילה, ובקשתי עצה מהקב"ה שיעזור לי בזה. והגם שעוד לא מצאתי תרופה לנפשי, אבל התחיל להתנוצץ אצלי רעיון שבמקום לנסות לכוון כל מילה, אולי אצליח לנסות לכוון רק על גדלות ה' ו

מאוד רציתי להתקשר עם הינוקא, כי הרגשתי אצלו דבר אמת וענוה, והוא דומה למלאך ה' צבא-ות שנבקש תורה מפיהו, ורואים אצלו משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד, רזי תורה, נגלה ונסתר במקום אחד. וכתבתי לו מכתב מעומ

וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד ה', נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל. ובסוף הפשרה... וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל-הָעֵדָה, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וַיִּר

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. קודם אוכמא ואח"כ חיוורא. יום אחד - כי בסוף הכל מתאחד. נעשה - היינו יראה, נעשה בלי בהנה, ואח"כ נשמע - נשיג את האור, שהוא אהבה. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. - ה' אלוקינו הוא

הלכה היא הכלה אמר רב חסדא מאי דכתי' (תהלים פז, ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית

ויש להבין מה הקשר בין זה שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל לבין פירוד תורה שבכתב מתורה שבעל פה? ואולי יש לומר כמו שמביא הבית אהרן אח"כ וז"ל א"ל הקב"ה שלח לך אנשים, היינו הנשמות הנבראים בזה העולם בכל עת מאז

תהילים: "וצדקתם לבני בנים"... חז"ל: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". א"כ מה היא בחינת "בני בנים"? ואולי יש לומר כשעוזרים לאחד, ואז הוא הולך ועוזר לשני, זכותם של שניהם מיוחסות לראשון. וזהו בחינת "וצד

(ברכות ז ב): "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ד'". וכן דוד היה חידוש גדול כמו שאמרו חז"ל שרווהו להקב"ה בשירות ותשבחות. ונראה לומר שבכל דור יש בחי

וכמו שאמרנו לעייל, בדור שלנו יש כמה וכמה חידושים של שבחי הא-ל יתברך. ואני הקטן זכיתי להכיר כמה מהם שאולי לא הכיר אדם מעולם (דהיינו את האפשרות העצומה לשבח את ה' על ידם). והנה עוד כמה מהם: א' - להכיר שה

למה לא אומרים אשרי מי שעמל בתורה, למה עמלו? אמרו חז"ל שכל מי שמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ. כי אדם לעמל יולד, ובודאי יהיה לכל אחד ואחד עמל בין כל וכל, אבל, אשרי מי שעמלו - דהיינו העמל ש

איתא בגמרא ב"ב (טז, א) "אמר רבא ביקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין, אמר לפניו רבש"ע בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך" (אנוסין הן החוטאין - רש"י). ושם אהדרו ליה חבריה (אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי)"א

פרקי אבות: "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ויש לשאול, א"כ אולי כדאי לעסוק בעיקר במעשה המצוות ופחות בעסק לימוד התורה? ונראה לומר שאם האדם לומד את התורה ע"מ לעשות, דהיינו לדעת איך לעבוד את ה' ולא סתם לידיעה

לפעמים ליבו של אדם מתמלא ברצון לתת קצת יותר יגיע מהרגיל, למשל, לקום יותר מוקדם בבוקר, או ללמוד עוד קצת בכל יום וכו', אבל מיד בא היצר הרע ואומר לו, מה לך לזה, אתה יודע שזה מעל כוחך, בכל אופן אתה יודע ש

וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ. פי' רש"י - כל מה שיש לי עשיתי לך.

ידוע שכסף הוא בחינת חסדים (וזהב הוא דין). וכשאדם מרגיש כיסופים הפירוש הוא שהוא חפץ חסד ולא חפץ כלום עבור עצמו. וזהו נקודות הכסף, כי נקודה זו הוא נקודת היהודי בתוכנו. כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה' ב')

וידע אדם את חוה. ידוע שדעת הוא המחבר בין חכמה בחי' זכר ובינה לבחי' נקבה, ולכן שגל נקרא דעת, וש-ג-ל הוא שלושה אותיות שכל אחד כלול מ-3, כמו ת"ת שבת"ת, כי כמו שדעת מחבר, כן גם ת"ת מחבר בין חסד בחי' זכר ל

אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי. מה הקשר בין שני ענינים אלו, הרי אם הוא עבדו של ה', נמצא שהוא כפוף לו ולא בן חורין? ויש לומר שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, דהיינו מי שעובד ה' באמת הוא בן חורין אמית

אחד מתחבולות היצר הוא לשכנעה את האדם שהוא בין כך עשה הרבה עבירות ושנאוי אצל ה' ועתיד ללכת לגיהנום, אז למה לו להתאמץ עכשיו? ודרך חשיבה זו הוא פסול מכל וכל, כי הוא מגיע מתוך דאגה עצמית לבד בלי להתחשב בר

אחרי ששמעתי שיעור מה"ינוקא" רבינו שלמה יהודה שליט"א, היה לי הרגשה כמה שאיני יודע ואיני מבין כלום, ואז התעוררתי לכתוב מאמר זו:

מהו הקשר בין חכמה ליראה? המילה חכמה היא אותיות כח-מה, דהיינו הכח להכיר שאין אנו מבינים כלום (כמו שאמר מרע"ה "ואנחנו מה"). וכן בשל”ה הקדוש פרשת עקב תורה אור א וז”ל: כי ביותר שהאדם משיג, הוא משיג שאינו

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם 1 זורע - דם 2 חורש - צפרדע 3 קוצר - כינים 4 מעמר - ערוב 5 דש - דבר 6 זורה - שחין 7 בורר - ברד 8 טוחן - ארבה 9 מרקד -

אולי אפשר לפרש, שידע האדם שכל עבודתו בעצם נעשה ע"י הקב"ה ואין אנו עושים כלום. דהיינו, אל תאמין שאתה עשית כלום עד יום מותך, ואל תחזיק טובה לעצמך אף פעם. וכשתמות, אזי ה' יראה לנו באמת שהוא עשה הכל. ואול

דהיינו השגחת ה' הוא כל כך עמוק ומדויק שכל אחד ואחד הוא כאיו שבשבילו נברא כל העולם. כי אין שום דבר שאנחנו רואים או חווים בחיים שאינם במכוון בדיוק.

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני - אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, כמו שמפרש הרמב"ם שבתוך כל יהודי יש רצון, אלא שאינו יכול להוציאו מן הכח אל הפועל ולומר "רוצה אני" עד שכופין אותו, שזה בחינת מתור

גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. (מ"ג זכריה ט ט) רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני

הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים. אי הכי כל יומא נמי נמרינהו? אימת אמרינהו שלמה, ביומא דרחמי. אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו: ואולי יש

כשחטאו ישראל בעגל הקב"ה התבטא כלפם בלשון "עם קשה עורף". מה עומד מאחורי הביטוי הזה? למה אין הקב"ה אומר שעשו רע או "הכעיסוני"? ואולי יש לומר שכל עבודת ה' שאדם זוכה אליו הוא בעצם מהקב"ה, כי הוא הנותן לך

ידוע שבחסידות קרלין מתפללים בקול רם בבחינת כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ויש לשאול, הלא זה נראה ההיפוך של הצנע לכת ובפרט בימים אלו שיש הרבה אנשים שמתפללים במניינים על המרפסות, והלא אחרים יסתכלו ויאמרו

רעיונות וחידושי תורה המבוססים על מקראות, חז"ל, קבלה, חסידות, חכמת הנפש וחכמת הטבע.

לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות, דאי לא תימא הכי, תפילת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה? אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות: ואולי יש לומר שיוסף הצדיק תיקן תפילת מוסף.

אצל בריאת שמים וארץ כתיב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים ב

אולי לפני המשיח השכינה יורד ושוכן לתוך כל בתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל ולכן צריכים לצאת, כמאמר הזוהר בפרשתינו (חלק ב דף רלה/א): ולא יכל משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וגו', מאי טעמא, בגין דהו

בכל התורה כולה אין לשון כזה של "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן מהו לשון "שבת שבתון לה', הלא במקומות אחרים כתיב רק שבת לה' או "ביום השביעי תשבות" ודע כי אין קרבת מקום נחשב כקר

וכשם שקיבלנו שכר על קיום תפילה-בציבור כך נקבל שכר על הפרישה, כי בכל מקום ובכל מצב שיהודי נמצא אפשר לעבוד את ה'. ואדרבה, צריכים לשמוח שמחה גדולה על קיום מצוות "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"!

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. משה רואה את עצמו בחוץ ומבקש לדעת דרכי ה' "למען" אמצא חן בעיניך… אבל ה'

ולא יהיה בהם נגף ורחצו את ידיהם ואת רגליהם ולא ימותו פרשת הקטורת הוא סגולה גדולה נגד מגפה שנאמר: "והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה". נאסר התקהלות מ

וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים: (מלכים ב יב טז) הקב"ה תמיד משפיעה אור אבל לנו אין את הכלים לקבלה עדיין,

ואני חשבתי לעצמי, הלא הקב"ה הוא טוב ומיטב ורוצה לתת לנו תענוג, אז למה באמת שהתענוג יפריד אותנו ממנו? וחשבתי על משל לרכב שנותנים בו דלק כדי שיוכל לשרת את בעליו, אבל הרכב אינו מרגיש שום תענוג מהדלק, כי

והבית אהרן אינו מסביר מה כוונתו בחותם בתוך חותם. ואולי יש לומר שכוונתו הוא על הפסוק שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ. שע"י המעשה שהוא בזרוע, נעשה חותם גם בפנימיות הנפש - על לבך.

וידוע שהקומה של "עולם" בנויה מהד' עולמות אבי"ע, והקומה של נפש בנויה מנרנח"י, אבל מהו הקומה של השנה? ואולי אפשר לומר כך:

התורה נמשלה לאשה, כמאמר חז"ל על הפסוק יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד. ולכן, "אם ב

וחמושים עלו בני ישראל - אחד מחמשה. אולי יש לומר מבחינת עבודה שכדי לצאת ממצרים צריך להמית לפחות ארבע חלקי חמש של הרצון להיות עבד לפרעה, ואלו שלא רצו להיות עבדים לה' מספיק, לא זכו - ואינם זוכים - לצאת.

ונראה לומר שיראת ה' הוא מעשה, ובודאי ע"י כוונה ורעותא דליבא המצוה עולה לבחינת רוח ונשמה וכו', אבל זה יכול לקרות גם לאחר זמן, אבל הגוף של המצווה הוא המעשה, וככל שעושים יותר מבחינת המעשה, כך גם חל יותר

אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. א וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ,

דרועא ימינא של משה הוא בחינת חסד, ודרועא שמאלא של משה הוא בחינת גבורה, ומשה עצמו - ת"ת, אהרן - שהוא בחינת נצח מצד החסד תמך בדרועא ימינא של משה, וחור שהוא בחינת הוד מצד הגבורה (ח"ר גימ' יצחק, ואות ו' מ

ברכות כח. תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר"ג מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי … ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדר

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם, מה אני לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה. אמר לו רבי יהושע, מותר אתה… והתירוהו לבוא בקהל…. ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה. יוצא שע"י

איך אפשר לעשות מצוות בשמחה כשיודע האדם את שפל ערכו וכל העוונות שבידו? ויש לומר שאם אנו עושים את המצוות כדי לתת נחת רוח להקב"ה, אז כל מה שאני מרגיש אין לו חשיבות כלל. כי הרי יש מליוני חילונים העוברים ע

אין דבר מבוקש יותר לאדם מהשלום. ואפילו כשבני אדם עושים מלחמות, הם רק מבקשים שבסוף יהיה שלום לפי דמיון שכליהם. ואפילו כשנכשלים בעבירות ר"ל אנחנו עושים זאת כי אין לנו כח להלחם עם היצר הרע ומדמיין בנפשנו

שלוש סוגי נדיבים יש נדיבים צדיקים שעושים לשם שמים, שעליהם כתיב להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו, וכתיב לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם. ויש נדיבים שעושים לשם שכר מצוה, או בגלל צער המצ

וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. … וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה רמז למשה שהסנה הוא עם ישראל שבוער באש השיעבוד, אבל איננו אוכל, אי אפשר להשמיד עם

אולי יש לומר: הוא יהיה לך לפה - בחינת תורה בעל פה, שושבינה דמטרוניתא שהוא מצד ישראל, ואתה תהיה לו לאלוקים, בחינת תורה שבכתב, שושבינא דמלכה.

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּש

אבל לפחות מבינים למה עובדים. אבל מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, כי כבר אין תבן ולא מבינים בשביל מה לעבוד? עונה לו ה' עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם, ו

תורה - ת"ת. כנגד שינה, כי בשינה המוחים הם בקטנות, ותורה הוא ההיפוך. עבודה - גבורה, כנגד אכילה, כי לחם הוא מהלשון מלחמה, וידוע ששולחנו של אדם דומה למזבח, וכו' גמילת חסדים - חסד, כי תאוות ניאוף בא מצד י

כתוב בבית אהרן שעוד מרמז על יוסף - הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל. גאל זה גם יוסף, כי ברית הוא בחינת גאל, כמו שנאמר אצל בועז אם יגאלך טוב יגאל. העוד אבי

נראה לי שכל עוד שאדם כופה עצמו לעבוד את ה' אפילו כשאינו מרגיש רצון, אז אם אינו פועל על רצון עצמו הקב"ה נותן לו רצון ממנו, כדכ' קווי ה' יחליפו כח, מחליפים כוחותיו עם כח עליון, וכן הוא עם רצון, דכתיב מצ

קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּחֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. הדא הוא דכתיב, עם נושע בה'. כי אנו לא מבקשים עבור עצמנו אלא שַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבֶךָ וְשַׂמְּ

אמונה היא היסוד של כל התורה כולה שנאמר בתהילים "כל מצוותך אמונה" (קיט, פו), וכן אמרו חז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב, ד), דהיינו שאפשר לסכם את כל התורה כולה במילה אחד: א

נראה לומר שסוג א' של אמונה הוא כנגד נפש, סוג ב' שהוא במחשבה הוא כנגד רוח, סוג ג' שהוא למעלה מן הדעת כנגד נשמה, וסוג ד' כנגד חיה. ויחידה עין לא ראתה אלוקים זולתך. וכן נראה לומר בכל המצוות, שעשיה גרידא

קורין את שמע - במסירת נפש בערבית - באמונה - ואמונתך בלילות, במחשכים הושיבני ה' זו תלמוד בבלי, כי תורה שבעל פה הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע (זוהר), כי הוא בירורים להוציא את האור מתוך החושך, כשר מפסול, טהר

למה בא יוסף בעלילה על אחיו? קודם אמר עליהם שהם מרגלים והכריחם להביא את בנימין, ואח"כ הוא שם את הגביעה באמתחת בנימין וכו'... ונראה לי פשוט (ומסתמא כתוב בהרבה מקומות) שיוסף רצה להביא את אחיו לתשובה על מ

שבת קיח ע"א: א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. ויש להסתכל, מה הלשון של נחלה בלי מצרים, ולמה דווקא ע"י עונג שבת זוכים לזה? וידוע שארץ הוא לשון רצון ומצרים הוא לשון של גב

אלא כדמפרש ואזיל, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו…כי אני עבדך בן אמתך. דהיינו ששיבח את ה' על הזכות להיות עבד לו ולהיות מוכן למיסר גרמיה למיתה עבורו בכל עת. וזהו דבר הראוי להודות לה' אליו, כי אין הרבה אנשים

ואולי יש לומר שכשבונים בנין קודם כורעים בור גדול, ומקלקלים את השטח, והכל נראה בבחינת דלות, אפר וחורבן וכו', ורק ע"י זה מתחיל להתגלות הבנין לאט לאט עד שהוא עומד על תילו בכל הדרו. ולכן במזמור שיר חנוכת

ידוע במדע של רפואה שעצב הוא מה שמניע את השרירים של האדם. ואצל הגוים, עצביהם, דהיינו מה שמניע אותם, הוא כסף וזהב…

הריני מודיע בזאת שכל דברי התורה שכתבתי בעבר ושאני עתיד לכתוב בעתיד הם כולם בתורת "אולי יש לומר" ואין לי שום דרך לדעת אם הם לאמיתה של תורה, כי עוד לא זכיתי ללמוד תורה לשמה ולכן אין מחשבותי טהורים בבחינ

הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין אור הגנוז הוא הרצון לקבל לתועלת עצמנו. עכ"ז, הרצון שלנו הוא בעצם כל מהותינו (כי חוץ ממנו הכל הוא של הקב"ה), אלא שעבודתינו היא להפוך את הרצון ל"חפץ חסד". וזה כרוך בייסורים

וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב,

ארבע לשונות של אהבה הכתובים אצל שכם:וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה, וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ,שכם בני חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם, כי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב… כתיב וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפ

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה… ידוע איך שהזוהר מפרש פרשה זו על תשרי, הפחד של הדינים בר"ה ויוה"כ, והשעיר לעזאזל ששוגרים לעשיו, ואז הוא נהפך לסניגור, וב

לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה. ותמוה, כי הרי אמרו אח"כ "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", אז למה לעולם? ואולי כי לשמה הוא דרגה גבוה, ועל ידו זוכים לדברים הרבה, ואין אנו חפצים במדרגות גדולות וב"דברים הרבה", ואנו

ה' אמר לאברהם שהגם שמזכירין כל הג' אבות בברכה ראשונה של שמ"ע, בך חותמים. פי' שבסוף הדין יסכים להחסד (ע"י הת"ת) ואז הכל יהיה חסד בסוף - בחתימה.

תרי"ג מצוות = 600 כנגד ששת המידות של ת"ת, שהוא בחינת תורה, שכל אחד מספירות אלו כלולה מעשר, ועוד יג' כנגד "אחד", כי כל תכלית התורה הוא ליחד כל המידות לאחדותו הפשוט.

מחלוקת בגמ' ברכות אם תפילות אבות תקנום או כנגד הקרבנות תקנום, ולמסקנה הגמ' מסיק שהאבות תקנום וסמכינהו רבנן על הקרבנות. ונראה לומר שאחרי שהאבות תקנום כל אחד לפי ביחנתו ומדתו, אברהם בבוקר - מדת החסד, יצ

הסוד של "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" הוא כמו שכתוב בזוהר: קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶחָד. לְעֵלָּא לָא יָתִיב עַל כּוּרְסַיָּא דִּיקָרֵיהּ עַד דְאִתְעֲבִידַת אִיהִי בְּרָזָא דְאֶחָד. כְּגַוְנָא דִי

המלחמה המתשת מול היצר הרע גורם לנו לשאול "למה זה אנכי?" - אבל אם הולכים לדרוש את ה' ולומדים תורה אז מבינים שיש שני כוחות באדם, והמלחמה לא ימשך לעולם, אלא ולאום מלאום יאמץ, אם אחד יתגבר השני יהיה כפוף

ונראה לומר, שכל אדם צריך לבנות על העבודה של העבר, ובפרט של הוריהם. אבל אין מדריגות אלו באים בקלות, ויצחק היה צריך לחפור כל אותם הבורות של אביו שוב. ועם כל זה, הוא ידע ששם נמצאים מים חיים ולא היה לו או

המילה וַיֶּעְתַּר והמילה וַיֵּעָתֶר הם אותו אותיות ממש. כי וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' הוא עתארותא דלתתא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' הוא אתערותא דלעילא. וכמו דכת' ה' צלך. ויש במילה זו אותיות "תור" - כמו תורה, כדכ

הקב"ה נמצא בעולם, והעולם נמצא בו (הוא מקומו של עולם), וכל העולם הוא הקב"ה ממש. וכן בכל דבר רוחני, כמו הארון בבית המקדש, שלא תפס מקום כי כל הבית המקדש נמצא בו, והוא בתוך הבית המקדש והוא הוא ג"כ הבית המ

מי שירא מה' זוכה ל-וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה. כי יראת אלוקים הוא עניין ראיית הקב"ה בדמיון שכלנו ולעבדו כאילו היינו רואים אותו בחוש ממש, דהיינו ע"י אמונה. ולכן המילה יראה והמילה ראיה הם מאותו שורש. וַיַּר

קודם יש אתערותא דלעילא, שהקב"ה מוציא אותנו ממצרים ביד חזקה, אע"פ שאין אנו רוצים כ"כ לצאת ממצרים, והוא הורג כל בכור של הס"א, של הרצון שלנו… ועל ידי זה למדתי שאינו כדאי להיות עבד לפרעה ועל כן אני גם זוב

נראה שקוראים פרשת לידת יצחק ביום א' דראש השנה כי יצחק הוא ענין דינא קשיא, וביום שני של ראש השנה קוראים פרשת העקידה כי הוא דינא רפיא, שאז "עוקדים" את יצחק, וילכו שניהם יחדיו… וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִ

העץ הדעת הייתה בגן עדן, שהוא אינו עולם גשמי. ולא היה עץ ממש אלא אורות של תענוגים שהיה אסור להינות מהם לפני גמר התיקון. ושמתי לב שכל התענוגים וכל הניסיונות של קנאה, תאוה וכבוד שמוציאים את האדם מן העולם

ואמרתי לרב אליה בער שיש לי פשט יותר עמוק למדרש פליאה זו. כי אדם הראשון נכשל כי עוד לא היה תיקון של שלוש קווים אלא רק חסד ודין, ולכן נכשל כמו שהסברנו לעיל, כי הוא חשב שצריך לעשות הכל בבת אחת, אבל אילו

דרך רבותינו הקדושים מסטולין קרלין הוא דרך של אמת ויגיעה. ותמיד לא ראיתי את הקשר בין שני בחינות אלו, כי אמת לכאורה קשורה לרעותא דליבא ולנקודה הפנימית, ויגיעה הוא מעשה בלי טעם שלכאורה אינו קשורה לאמת כל

אחד - כגוונה דלעילה, בחד קטרנא איתקטנרא - ועכשיו ועלי תשוקתו.. כל המאריך בד' ד - דלית ליה מגרמיה כלום, משני כיוונים אמן יהא שמיה אמת ויציב, ואמונה אמת גורם לעיכוב 4 מחשבה 4 עז כנמר לסוסתי ברכבי פרעה

מצד שני…. תא חזי, ההוא דלאו אורחיה ברזין דאורייתא, וחדש מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות, ההיא מלה סלקא ונפיק לגבי ההיא מלה איש תהפוכות לשון שקר, מגו נוקבא דתהומא רבא ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מ

הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, הנחש הוא היצר הרע, והוא (הבן אדם - ולא כתיב היא אע"פ שמדבר על האשה) ישופך ראש, דהיינו שיכול לדרוך עליך בקלות, כמו שמפרש התרגום: הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ

כתיב בפרשתינו על היצר הרע - ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. מענין שאצל קללת האשה כתיב אותו לשון ממש, ועליו תשוקתיך והוא ימשול בך. ואלי זה בא לרמז שעיקר היצר הרע הוא תאוות נשים כמו שאומר הבית אהרן על הפסוק

מזבח הקרבנות היה מחוץ לאולם, כי הדבר הראשון בעבודת ה' הוא לזבוח את היצר הבהמי בלי שכל ובלי טעם, דהיינו יראת שמים. והמזבח הקטורת היה בפנים, כי אז זוכים לאהבת ה', מבחינת קטורת, כדאמר ר"ש באדרא זוטא ביומ

ברא יש מאין - זוהר פנחס ר"מ (תק"ה) מהו יש? חכמה מאין (כתר נקרא אין) להנחיל אוהבי יש - אוהבי ה' הם הדבקים בחסד, הרוצה להחכים ידרים - דהיינו ע"י חסד מקבלים חכמה הנקרא יש, שמגיע מאין. ומותר אדם מן הבהמה

היצר הרע שואל תמיד מה ומי. מה העבודה הזאת לכם? הרי אין אני מרגיש שום טעם (מבחינת ליבא) ואם תענה אותו שה' צוה, מי ה' אשר אשמע בקולו? דהיינו שהשכל גם מתנגד (מבחינת מוחא) ואין דרך לענות אותו אלא ע"י יראת

בחינת מה - ואנחנו מה, מה אנוש כי תזכרנו, מה = אדם בחינת זה ובחינת זאת, בחינת מי ובחינת מה, בחינת יש ובחינת אין... יראת ה' טהורה עומדת לעד - למה לא כתוב אהבת ה' טהורה? כי יראת ה' הוא עשיה, לא משנה איך

מה הפירוש להערים? ונראה לומר כי אין נותנים לאדם תענוג רוחני אלא אם כן הוא עובד בדרך היראה, דהיינו אמונה, שאינו חפץ בתענוג ועובד אפילו כשחושך אצלו (בבחינת ואמונתך בלילות). ולכן ברגע שאדם מתחיל להרגיש ת

מה הקשר של שמירת הברית ליסוד? ולמה יוסף הצדיק היה צריך לעבור ניסיון של אשת פוטיפר להגיע לבחינת יסוד? יסוד הוא הצינור של שפע, וכל מהותו הוא להשפיע. אבל לפני שיכולים להיות צינור לשפע, צריכים לבדוק את הצ

טעמו וראו כי טוב ה'. למה לא כתיב "טעם ה' טוב", למה טעמו וראו? ויש לומר, כמו שילד מפחד לאכול משהו אז אומרים לו, תטעם ותראה שזה טוב! גם פה, אנחנו מפחדים לטעום, כי יש ריח של סם המוות על פתח סם החיים (ראה

חכמה = כח מה, הכח לדעת שאין אנו יודעים כלום. כדכ' ראשית חכמה יראת ה'. ויראת ה' פירושו, מי שמעשיו קודמים לחכמתו (כמו שאומר ר' חנינה בן דוסא), דהיינו שהוא מבין שאינו מבין ועושה יותר ממה שמבין. כי לדעת ש

החטא הראשון: "ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה" - חטא זה היה תחילת הרע וגרם לכל המיתה והסבל שבעולם… חטא המרגלים: "פן תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם?" - שאלה זו גרם לבכיית המרגל

זוהר חלק ג דף קצז/א הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים - תרין זמנין איכה איכה אמאי אלא איהי רמיזא על תרין חרבנין דתרין מקדשין דקראן כלא איכא איכה. חידוש נפלא: איכה תרע"ה (1915) - מלחמת עו

מובא בזוהר (חלק א דף כט/א) שאותיות "איכה" הם שאלה של "אי כה?". וזה לשון הזוהר: ויקרא יהו"ה אלהי"ם אל האדם ויאמר לו איכה, הכא רמיז ליה דעתיד לחרבא בי מקדשא, ולמבכי בה איכה, הה"ד (איכה א א) איכה ישבה בד

אמר רבי אלעזר בר אבינא, גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל כתיב (ישעיהו ז): ויעף אלי אחד מן השרפים. ואילו בגבריאל כתיב (דניאל ט): והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף. מא

עולם חסד יבנה, אין להקב"ה שום רצון אלא להיטיב, אבל שמצד הנברא חייב להיות הכנת הכלי, שזה נבחן כמדת הדין, דהיינו גבורה. והיה מחלוקת בין חסד לגבורה, עד שבא מדת תפארת, דהיינו רחמים, ועושה שלום ביניהם. ואו

בִּרְפִידִם = 336 פורים = 336 עֲמָלֵק = 240 כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר (דהיינו המגילה) כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ = 239 (אין הכסא שלם, כי חסר הא') יד' וטו' אדר = 240 מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר

ומצאתי כמה סומכים לדבר א) המדרש תנחומה אומר שלזימרי היו 3 שמות, אחד מהם שאול בן הכנענית, והכנענית היא דינה שהתחתן עם שמעון ומהם יצא שאול, שהיה נשמת שכם ב) הזוהר שואל "השיב את חמתי מעל בני ישראל" הלא מ

לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים… איך זוכים? בשני שליש תפילה וחד שליש השתדלות שנאמר קוה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'. ועל מה יתפלל? פעם לעשה טוב - הוריני ה' דרכך, ופעם לסור מרע - אל תתנני בנפש צרי

בעניין בארה של מרים ומי מריבה 1. למה הבאר הייתה דווקא בזכותה של מרים הנביאה? 2. למה ברפידים צוה ה' את משה להכות בצור, ובקדש צוה ה' לדבר אל הסלע? 3. מה היתה כוונתם - שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? 4. מה הייתה

ברפידים כתיב וְהִכִּיתָ בַצּוּר, כי צור הוא בחינת דין, עיין זוהר (חלק א דף צא, א) על הפסוק כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור כאלוקינו. משא"כ בפרשת חקת אחרי קבלת התורה, היא נקראת סלע - כי סלע משתמשת לבנין, זא

בעזרת ה' באו כל הקושיות ששאלנו על מקומם: - הבאר הייתה בזכותה של מרים כי היא הייתה המרכבה למלכות שהוא בחינת סלע, ועל ידה נולד משה שהמתיק את המים של מלכות. - לפני מתן תורה צוה ה' להכות בצור, כי עוד לא ה

[2] וכמו שכתוב בזוהר שהתכלת במשכן הייתה כנגד חג הפסח, כי המלכות עשה דין במצרים באותו לילה - שהוא צבע תכלת, והמילים 'מלכות' ו'תכלת' הם מאותו שורש). [3] וכתוב בזוהר שהשם הנמחק במים אצל סוטה נכתבת פעם בי

זוהר: בוקר ויודע ה' את אשר לו - לוי (חידוש שלי: ל"ו הוא 2 אותיות מלוי) ואת הקדוש (כהונה) והקריב עליו, כי לויים הם בחינת טהר (וטהרת אותם), וכהן הוא בחינת קדוש. טהר הוא דרגה פחותה, כי יכול להיות טהר רק

בראשית = 913 900 הן ה-9 ספירות, שכל אחד כולל 10, ובהן "ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" - דהיינו שהמלכות נברא ע"י השתלשלות 9 ספירות הראשונות. וגם ע"י 13 המידות 9+1+3 = 22, וגם ע"י כב' אותיות התורה

לשון יורה - כדכת' ע"פ התורה אשר יורוך וגם לשון או ירה יירה - יורה חטאים בדרך בעל כרחם לשון ראיה - וישובו מתור הארץ, ולא תתורו אחרי עיניכם לשון יראה - לשון אור - כי נר מצוה ותורה אור לשון תור - דהיינו

פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ דל עני רש אביון מסכן דך - דך נכלם, ואת דכא ושפל רוח מך - אם מך הוא מערכך שבע שמות כנגד שבע מדות, כי המלכות - שהוא עני, כולל את כל 7 בחינת עניות, כי אין

לדעתך. אני אמרתי להם שהוא ארץ טובה. חייכם שאני נותן להם מקום לטעות… הקב"ה אומר לכל יהודי, אני מוציא אותך מעבדות לפרעה ומביא אותך לארץ ישראל - ישר-א-ל, להיות עבדים לי ולא לרצון הגוף, ואני מבטיחך כי טוב

וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. לכל איש יש גוף ונשמה. סַפְסֻף = 280, דהיינו פ"ר ניצוצות הדו

"הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדיך" אין טוב אלא תורה, בחינת רחמים, וגם נקרא "תורת חסד על לשונה" מימינו אש דת למו - גם ימין (חסד) וגם אש (דין), כי תורה הוא רחמים, ר"ח = יצחק + מים (חסד)

בעולם הרוחני, למעלה מן הזמן, רואים את כל מה שקרא בבת אחד. ואז נראה את התמונה היפה, שגם כל הצער הוא חלק בלתי נפרד מהתוצאה המדהימה. אבל כל זמן שאנו נמצאים בתוך הזמן, הצער מורגש כנפרד מהטוב, ולכן צריכים

רעה, כי ברע הוא, ער בכור יהודה רע, יצר לב האדם רע מנעוריו, את מקורה הערה, לשון ערוה, גילוי, ופרע ראש האשה, גילו קלונם, כי פרעה אהרן לשמצה בקמייהם, פרעה, עורף, ר"ע ראשי תיבות "רצון עצמי", אבל זה אינו ר

למה דורו של ר' שמעון בר יוחי זכו לגילוים גדולים יותר מכל דור אחרת? 24,000 תלמידי רבי עקיבא מתו טרם זמנם מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ר"ע לא התייאש והלך ולימד 5 תלמידים, ביניהם רבי שמעון בר יוחי, שמהם חז

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים אברם אבינו נולד בשנת 1948 קבלת התורה היה בשנת 2448 בדיוק 500 שנה אחר שנולד המנהג לאפות חלות משלושה חוטים של עיסה כפול לחם משנה בליל ששי ובי

וכבר אמרו רבותינו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלן נמסרו למשה יאמר כי בבריאת העולם חמשים שערים של ובבריאת צמח ובבריאת ותחסרהו מעט מאלהים ובבריאת החיות שער אחד ויעלה אחר זה לבריאת בעלי גנב ויגיע למה שא

מי הייתה אחראית על עבודת הנשים למשכן? אולי הפסוק מרמזת זאת מיד לפני שמדבר על הנשים, "כָּל-מֵרִים, תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת" שמרים הנביאה הייתה אחראית עליהם, כי מיד אחרי זה כתוב "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמ

וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר, רֵאשִׁית הַחֵרֶם, לִזְבֹּחַ לַה' אלוקיך בַּגִּלְגָּל "ראשית גוים עמלק" - עמלק מסתיר עצמו בתוך הטענה "לִזְבֹּחַ לַה' אלוקיך". (עושה עבירות כמצוות). אבל - הִנֵּ

אמר רב אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה – אף אסתר סוף כל הנסים. (בבלי , יומא , דף כט,א). ושואלת הגמרא, והאיכא חנוכה, ומתרצת: ניתן לכתוב קאמרינן. ונראה לומר - כמו שכותב הבית אהרן

כשם שאני רוקד כנגדיך - אני שמח - ואיני יכול לנגוע בך - הגם שאני לא מבין איך אפשר לקדש הלבנה דוקא במיעוטו (שנתקשה משה), אבל אתה ה' אמר שאז דוקא במיעוטו הוא מקודש, כך לא יוכלו כל אויבי - היצר הרע - לשלו

לבונה - זה יצחק מכל אבקת - זה יעקב רוכל - זה יוסף לבן, לבנים במצרים, לבנת הספיר, ליבון, לבנון, ממקום לובן העליון, חכמה, לבן הארמי?

כתר = 620 תרי"ג - מלמעלה 7 מצוות דרבנן - מלמטה ביחד, אלו המצוות שאנו עושים הם הכתר של הקב"ה

שימני כחותם - עזה כמות אהבה עצביהם כסף וזהב עיניים להם ולא יראו כסא - כ' וס' מכוסים - א פתוח בכל 4 כיוונים 4 דברים - חלב דבש שדה כרם אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ

הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש, דהיינו אחרי מותם ראו כולם את חומר קדושת המקום, ואז היה המקום לצוות על ענין יום כיפור, שרק פעם אחת בשנה, ורק ע"י הכהן גדול, אפשר להתקרב אל הקודש פנימה ולהקטיר קטורת לפני ה'

כי כל בשמים ובארץ (יסוד) לך ה' הממלכה (מלכות) ידוע שמילת כל הוא בחינת יסוד, משפיע, ובזהר מובא הסבר לזה מהפסוק "ויכלכל יוסף את אחיו". וכתוב שם שמלכות הוא ג"כ בחינת כלה (בנויה מהמילה "כל") בהיותה גם כן

ונראה לומר כי משיח הוא בחינת מלכות, אבל הוא גם בחינת הוד (כי נצח משפיע להוד, כמו שיסוד משפיע למלכות, והוד הוא במקביל למלכות - רק למעלה ממנה). והשם "דוד" דומה לאותיות הוד, ופעם ספרתי וראיתי שדוד המלך ה

גבורה שבגבורה. תשעה ימים: ידוע שמספר תשע הוא מצד הדין, תחת שליטת מאדים. וגם שייך לאומות העולם. כלי 9 - אור 41. תפארת שבתפארת. שבעה עשר יום: כי תורה היא בחינת תפארת, ואין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב

סיפור יציאת מצרים כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר השמים מספרים כבוד אל (עיין זוהר למטה) אז נדברו יראי יהוה איש אל רעהו ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה ולחשבי שמו עשר ספירות - לשון

ד מְסַפְּרִים, מַאי מְסַפְּרִים, אִי תֵּימָא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי סִפּוּר דְּבָרִים. לָאו הָכִי. אֶלָּא דְּנָהֲרִין וּנְצִיצִין בִּנְצִיצוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה (מלשון ספיר), וְסַלְּקִין בִּשְׁמָא,

מה הענין הגדולה של אמן? אל הוא בחינת חסדים - מלך הוא בחינת מלכות- הסתרה, נאמן - ואמונתך בלילות - שאפילו שלא רואים אותך, אתה נאמן להיות תמיד בבחינת חסד אל כל היום. וזה כל התיקון של מלכות, בא חבקוק והעמ

ישעיהו ט ו כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. לםרבה [לְמַרְבֵּה] הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם א

Also in the mizmor of הבו לה’ בני אלים, we find the 7 midos through the 7 kolos, and also there HOD is fire… מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמ

כל שלושת האבות: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא,

אֵל עֶלְיוֹן - שנאמר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ… ועוד כתיב: וַיֹּאמֶר אַבְרָם… הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְי

ה' אלוקינו - תיקון ע"ז (ה' הוא אלוקים) ה' אחד - שמיחד כל תאוות לבי לה' - תיקון ג"ע. כי יעקב הוא התיקון של ג"ע של אדם הראשון, עיין זוהר בהר, ואולי כי היה לו מדת תפארת שמתפאר מכל דבר יפה, אבל ייחד הכל ל

דוד המלך ע"ה אמר: "מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ". (מ"ג תהלים ל י) היודך עפר הוא בחינת הודאה, דהיינו להודות לה', שהוא ענין "הכרת הטוב". היגיד אמתך הוא

בית אהרן - נשא ענין הצבעים ומספרים - רואים למטה שענין מספר - ועינין ספירות (שהוא לשון אור, ויש גוונים לאור לבן כשהוא מתפשט לצבעי הקשת) ענין אחד הוא, ולכן נראה לי שיש להם אותו שורש. הנה איתא במדרש. שהד

מובא במסכת שבת (דף קל"ח): תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל" שנאמר: "כי לא תשכח תורה מפי זרעו (דברים ל"א), אלא מה אני מקיים "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" - הכוונה שלא ימצא

אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת, למה באמת הוצרכו ישראל לעבור גם את התהליך של קריעת ים סוף? ונראה לומר כי העשר המכות מביא את האדם בעל כרחו להבין שכדאי לעבוד את ה' , ובאמת כל אחד צריך לעבור תהליך זו. וכתי

ראיתי חלקי הרעיונות שלך יפים וטובים להיכתב אבל אני לא רואה שלאופי של דורינו יעניין לקרוא תורות כאלו בספר הייתי מציע שתוציא מילים ביקורתיות לדוגמא בתורה על אדם הראשון המן העץ שאתה כותב על הרוע של אדם ה

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.

ודע שזה כל ההפרש שיש בין עוה"ז שמלפני התיקון אל גמר התיקון כי מטרם גמר התיקון נקראת המלכות בשם אילנא טוב ורע כנ"ל שפירושו כי המלכות היא סוד הנהגתו ית' שבעוה"ז וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה שיוכלו

תנא דבי אליהו זה שאמר הכתוב (דברים לג, כו) אין כאל ישורון, אשרי אדם שיש בו דברי תורה לאמיתו ולא יצאת ממנו שכבת זרע חנם, ואפילו הוא ישראל ראוי הוא להעלות עולה על גבי המזבח ככהן גדול שנאמר וישלח את נערי

דרש דרש משה (ויקרא י טז) ואמרו חז"ל (קידושין ל.) דרש דרש חציין של תיבות בתורה, דרש מכאן ודרש מכאן, היינו רמז לתורה שבעל פה שניתנה ציווי לדרוש את התורה, ומובא בזוהר הק' על תורה שבעל פה משל למה הדבר דומ

מה הוא העניין של לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא ? נראה לומר שמעשה המָן היה הכנה למתן תורה, לנסות את ישראל אם הם מוכנים לקבל את התורה.'למען אנסנו' כולל בתוכו שתי נסיונות שהם יסודי האמ

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה

מהו מהות השמחה בפורים ומהותו האמיתי של עמלק? ואיך קשורים שני דברים אלו זה בזה? המן העץ הגמ' בחולין (קלט:) שאולת: המן מן התורה מניין? ענה להם רב מתנה: הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִ

ידוע שהקב"ה הוא למעלה מהזמן ומחוץ לזמן. ואפילו המעדנים היום גילו שהעבר וההווה והעתיד כולם נמצאים במציאות, ושווים באמיתיות מציאותם ( ראה פה ). זאת אומרת שכל הצער וגם כל התענוג שהיה ושעתיד להיות, נמצא ת

אולי רצה הקב"ה שיבנו את המשכן דוקא אחר חטא העגל כדי שיתנו את כל התרומות למשכן בלב נשבר, במחשבה לכפר על מה שנתנו זהב עבור העגל, ולא בגאווה ש"אני" נתתי כך וכך עבור המשכן, כאילו שנותנים לבנין של ישיבה כד

זאת התורה אדם כי ימות באוהל ויעקב איש תם = מת יושב אוהלים

איש ידע ציד איש שדה = 1119 איש תם ישב אהלים = 1149 ליעקב יש יתרון של 30 על עשו שכחתי את הווארט שהיה לי פעם על זה מהשהו אם שאלה, למה נקרא תם אם היה אחיו ללבן ברמאות? ועשו אמר אליו "ויעקבני זה פעמיים"?

קרבן ראשית תקריבו אותם לה' כי כל-שאור וכל-דבש לא-תקטירו ממנו אישה לה'. קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. שאור = גאווה דבש = תאווה קרבן ראשית תקריבו אותם לה' - דהיינו בראשית דרכו

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים למה התורה מתחיל באות ב' ואינו מתחיל באות א'? אולי כי א' הוא שייך ללפני בריאת העולם, "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". אבל כל החידוש של הבריאה היינו שיש עכשיו ב', דהיינ

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ כל ההגדה של פסח בנויה סביב הפרשה בכי תבוא, דברים פרק כו': א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ... ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, ו

ראשית חכמה יראת ה' מה הקשר בין חכמה ליראת ה'? המילה חכמה היא אותיות כח-מה. דהיינו, הכח שלנו להכיר שאין אנו מבינים כלום, ("ואנחנו מה") בשל”ה הקדוש פרשת עקב תורה אור א וז”ל: כי ביותר שהאדם משיג, הוא משי

"מי האיש הירא ורך הלבב" חז"ל אומרים, מי שמדבר בין של יד לשל ראש. למה השתמשו דוקא במשל זו? אולי יש לאמר כי של ראש מסמל מחשבות האדם, ושל יד מסמל המעשים שלו. אם יש "הפסק" בין המחשבה להמעשה, דהיינו ש"חושב

משלשים לך קדושה מניין? והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'.

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב - נצור לשונך מרע. רמז שברית הלשון וברית העינים קשורות, ושניהם מביאים את האדם לשלוות החיים שמירת עינים הוא יסוד, ויסוד הוא צינור הברכה - עיני כל (יסוד) אליך ישבירו

Article about how science doesn’t know, the more they learn… One truth. Hashem is infinite. Therefore, His work is infinite. The Torah was given to us to find Him and the deeper we go, the more opens

4 לשונות לגבי בלאה ולזפה: אמה, שפחה, פלגש, נשי. הנה אמתי בא אליה... שפחת לאה, ראובן פלגש אביו, והוא נער את בני בלאה ואת בני זלפה נשי אביו.

ה' הזהיר את לבן מלדבר עם יעקב מטוב עד רע. איננו רואים שלבן לא דיבר עם יעקב. אדרבה, דיבר איתו רע? לא גנבת את בנותי כשבויות חרב, למה גנבת את אלוהי, יש לאל ידי וכו' בלעם בן בעור. הזוהר אומר שבעור היה בן

הודיה - הנשק הסודי של היהודי מה השורש של הודיה? חז"ל אומרים: תפש לאה פלך של הודיה 'הפעם אודה את ה' - ולכן יצא ממנה יהודה שהודה ודוד שאמר הודו לה' כי טוב. רב הוטנר שואל מה הקשר יהודה הודה במעשה, לא לה'

נצח - חסד, הוד - דין ע"י הוד - ביטול - מגיע הנצחון - החסד יסוד - השפע - חסד, מלכות - דין, יראה, זהב, הצבע של שערו של דוד המלך ע"י הדין של מלכות מגיע השפע של יסוד

למה ברא הקב"ה את העולם? כדי להיטיב. אלא כדי שלא יהיה נהמה דכיסופא צריכים לעבוד. השאלה הוא ממה נפשך, אם נקבל בדיוק לפי העבודה, אז מה ההטבה? אלא ודאי נקבל הרבה יותר, א"כ שוב יש נהמה דכיסופא? אלא נראה לי

וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת;... רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ. דוקא כשאדם לא יכול לראות עולם הגשמי אזי הוא יותר מסוגל

אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם - מתי זוכים לגאולה פרטית? כשממית את ה"אנכי".

ויחי - פרשת חזק. כתוב "ויתחזק ישראל" … וגם בהפטורת הפרשה כתיב - "וחזקת והיית לאיש" .

יעקב נקרא שה, שנאמר שה פזורה ישראל (ילקוט) מצריים נקראים חמור (כמו שכתוב - אשר בשר חמורים בשרם ) יוסף נקרא שור ( וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר… בנות צעדה עלי שור… בכור שורו הדר לו ) בנימין נקרא זאב יהודה

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל אם מנוחה טוב - למה לסבול? רואים שוב שאנו מקבלים כל דבר ע"י היפוכו, דהיינו כשנותנים את היגיעה לה' מקבלים מנוחה ממנו. לכן

ביום כיפור אומרים ברוך שם בקול כמו המלאכים. אבל כל השנה אומרים אותו בלחש. מה הסוד בדבר? שמע ישראל ה' אלוק… ה' אחד - זהו היחוד של הקב"ה. איך מייחדים את ה' בעולם הזה? יש שני דרכים. אחד, ע"י שמשבחים אותו

תתן אמת ליעקב. אותיות "אמת" כתובים בתורה 6 פעמים אולי כי יעקב הוא בחינת ו' (עיין בית אהרן שמות) . וכן יוסף הוא בחינת ו', כמש"כ אלא תולדות יעקב יוסף. כי ו' הוא קו שמחבר ממטה למעלה - מדת היסוד , וגם יעק

מה זה בחינת אמונה אצל הקב"ה? רבה אמונתך ואמונתך בלילות האדרת והאמונה לחי עולמים אולי יש לומר שכמו שתפילין של הקב"ה כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ - דהיינו שכל רצונו של ישראל הוא אחד - לעשות רצון אבינ

למה אומרים הגאוה והגדולה לחי עולמים - העוז והענוה לחי עולמים. היתכן גאוה וענוה ביחד? ואולי יש לומר שבעצם הקב"ה הוא עניו כש"כ "לעושה נפלאות גדולות לבדו" דהיינו שאין אנו רואים רוב פעולותיו וחסדיו, כי אי

(אמרתי ווארט ולא זוכר אותו טוב) א וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְה

1) שני האנשים שנשארו מאנשי דור המדבר והנחילו את ישראל היו יהושע בן נון - משבט אפריים (דהיינו יוסף), וכלב בן יפונה, נשיא יהודה. נראה לי שהם היו כנגד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שמשיח בן דוד יונק ממשיח ב

פרעה הוא משל ליצה"ר שאינו מניח לישראל לצאת ממצרים לעבוד את ה' עד שהוא מקבל הרבה מכות, כי סוף כל סוף מחוייב כל אחד לחזור לשורשו. דם - וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וְלֹא-שָׁת לִבּוֹ, גַּם-לָ

ידע שור קנהו, וחמור אבוס בעליו. ישראל לא ידע , עמי לא התבונן. נ"ל שור בחינת החשובים בעם - כי הוא בהמה כשרה, בכור שורו הדר לו, דהיינו עיני העדה, בחינת דעת - ידע שור קנהו, הוא מכיר מי שעשה עמו טוב - אפי

למה הקב"ה רצה שפרעה יסכים לשלוח את ישראל? פרעה הוא משל ליצר הרע, שאינו מניח לנו לעבוד את ה' אבל לא ידח ממנו נדח, כל יהודי צריך לצאת ממצרים וה' שולח לנו נסיונות ומכאובים לזכות אותנו לעט לעט, עד שהרצון

ואת המטה אשר הכתה בו את היאור תקח בידך… והכית על הצור. כי במכת הראה הקב"ה שהוא שולט על מים, שהוא היסוד של מחיית האדם, אשר לא כארץ מצריים אשר תשתה כגן הירק, כי למטר השמיים תשתה מים. דהיינו בארץ ישראל מ

ארבע אבות נזיקין, השור והבור והמבעה וההבער. יש גם ארבעה סוגים של יצר הרע: השור תכונתו: כוונתו להזיק, ואין הנאה להזיקו חומרתו: הגם שזה רק ממונו המזיק, התורה מחייב את הבעלים. קולתו: תם משלם רק חצי נזק,

כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. מרחוק נראה לי ה' וינועו כל העם ויעמדו מרחוק וירא את המקום מרחוק אמת מארץ תצמח פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה י-ה. זה השער ל

בתחילה, מלכות היה המאמר העשירי: ויֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה

וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו. לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹ

יציאת מצרים (מבחינה פרטית) https://docs.google.com/document/d/1cN4p8c02-9-0rgtmT1c0BjKqeO9ZbK39y6BgPwi6a64/edit ארבע אבות נזיקין, השור והבור והמבעה וההבער. יש גם ארבעה סוגים של יצר הרע: קרן תכונתו: כו

זוהר משפטים… ההוא סבא… כמה טבין ונעימין ויקירין ועלאין מלין דאורייתא, ואנא היכי אימא קמי רבנן דלא שמענא מפומייהו עד השתא אפילו מלה חדא, אבל אית לי למימר, דהא לית כסופא כלל למימר מלי דאורייתא קמי כלא

מובא במסכת שבת (דף קל"ח): תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל" שנאמר: "כי לא תשכח תורה מפי זרעו (דברים ל"א), אלא מה אני מקיים "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" - הכוונה שלא ימצא

זוהר בפרשת משפטים (אות צט' בסולם) אתו אינון חברייא ואשתטחו קמיה דההוא סבא, ובכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין מפומך - די לן. אמר ההוא סבא (אם אחרת יקח לו) חברייא, לאו בגין דא בלחודוי

השתא אית לומר, מאן הוא דאקרי 'בן' לקודשא בריך הוא? תא חזי כל [דף צח ע"א] ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה, אקרי 'בן' לכנסת ישראל. וכל מאן דאיהו מבן עשרין שנין ולעילא וזכי בהו, אקרי 'בן לקודשא בריך הוא'. ו

ההבדל בין סכל לשכל הוא 240 - הכח נגד עמלק - כי יד על כסא י-ה = 240 - עם הא'

משה היה כבד פה וכבד לשון, כי פה הוא תורה שבעל פה, והוא היה בחינת תורה שבכתב. ואולי ע"כ לא הבין הדרשות של רבי עקיבא.

אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. אם יוסף זכה למ