תנא ר' חייא: אַרְבָּעָה מִינֵי מְדִינָה וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אוּמָּנוּת

פסחים מב.

מַתְנִי׳ : וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח?

הלשון "עוברין" משתמש בשני אופנים, חוץ מלשון "לעבור עבירה". א) לעבור דרך משהו כמו "עוברי בעמק הבכא", וב) לעבור מעל משהו, כמו "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם… וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם".ובפסח יש שני עניינים, א) להרגיש את המרירות של השעבוד, דהיינו לעבור בתוכו, וב) להרגיש שעברנו "עליו" ויצאנו לחירות. ולכן שואלת המשנה: "וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בַּפֶּסַח?" איזו בחינות צריכים לעבור בפסח, דהיינו להרגיש אותם - ואז לצאת לחירות מהם?

כּוּתָּח הַבַּבְלִי,

להרגיש בחינת גלות בבל - (אולי כותח מלשון שבירה)

וְשֵׁכָר הַמָּדִי,

להרגיש בחינת גלות מדי - שמשכר אותנו על דרך "שיכורה ולא מיין"

וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי,

להרגיש בחינת גלות אדום שכביכול משקה אתנו יין מקולקלת בטעם חמוץ. (ואולי לכן הנקמה מאדום יהיה "בבואו מאדום חמוץ בגדים").

וְזֵיתוֹם הַמִּצְרִי,

להרגיש בחינת גלות מצרים - שהוא מר כזית, וגם כותשים את הזית כדי להוציא ממנו את השמן כמו שעשה לנו הקב"ה בכור הברזל מצרים (וכן עושה לנו הרבה במשך חיינו).

וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים,

להרגיש צער מה"מזימות" של הצבוע הגדול שהוא היצר הרע, שמשקר לנו (ואומר לנו שעבירה היא מצווה וכו')

וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים,

להרגיש העמל של זביחת היצר

וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים

להרגיש היגיעה בקולו של תורה שבעל פה - שהוא ע"י סופרים. כי לפני שזוכים לצאת לחירות לאכול מעץ החיים צריכים קודם לעמל בעץ הדעת טוב ורע, להפריד את הטוב מהרע. כמו שאמרו חז"ל במחשכים הושבני ה' זו תלמוד בבלי.

עד כאן יש "אַרְבָּעָה מִינֵי מְדִינָה וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי אוּמָּנוּת", כמו שתנא ר' חייא, שכולם צריכים לעבור בפסח. (וכל אחד מד' המדינות היא בחינה אחרת של גלות הפרט).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים.

אולי זה מרמז על תאוות הכסף והמותרות, שגם זה צריך להרגיש את מררירותו ולהשתחרר ממנו!

זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח.

כי דגן בא רק על ידי הרבה יגיעה, שקללה זו של "בזיעת אפיך תאכל לחם" שנאמר לאדם הראשון כוללת בעצם את כל הגלויות וכל האומנויות של היצר הרע כנ"ל.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֱמָרִים בְּכוּתָּח הַבַּבְלִי: מְטַמְטֵם אֶת הַלֵּב, וּמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, וּמַכְחִישׁ אֶת הַגּוּף.

אולי מרמז על בחינת גלות בבל, שגורם לכל הדברים הנ"ל.

וְחוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי. אָמַר רַב נַחְמָן (בַּר יִצְחָק): בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין נְסָכִים מִיְּהוּדָה, לֹא הָיָה יֵינָם שֶׁל יְהוּדָה מַחְמִיץ, עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ חוֹמֶץ סְתָם. וְעַכְשָׁיו אֵין יֵינָם שֶׁל אֲדוֹמִיִּים מַחְמִיץ עַד שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָן שְׂעוֹרִין, וְקוֹרִין אוֹתוֹ חוֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה״, אִם מְלֵאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ, וְאִם מְלֵאָה זוֹ — חֲרֵבָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא: ״וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ״.

דהיינו שחומץ האדומי - שהוא גלות אדום - היא תוצאה ישירה של חורבן ירושלים!

וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים וְכוּ׳. הָכָא תַּרְגִּימוּ: מַיָּא דְּחִיוָּרֵי דְּצָבְעִי בְּהוּ לִבָּא.

אולי "חיורי" הוא מלשון חויה, שהוא הנחש הקדמוני, ש"צובע" ומשקרת ללב.

וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים וְכוּ׳. פַּת תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, שֶׁמַּנִּיחָהּ עַל פִּי קְדֵירָה וְשׁוֹאֶבֶת הַזּוּהֲמָא.

שהיגיעה של זביחת היצר שׁוֹאֶבֶת מתוכנו הַזּוּהֲמָא של הנחש הקדמוני.