כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

ויש להבין, למה אברם האמין כשנאמר לו "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" ובזה "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", אבל על בשורת ירושת הארץ שאל "במה אדע"?

ואולי יש לומר כך: בתהליך הגאולה של כלל ישראל יש כמה שלבים, בין מבחינת הכלל ובין מבחינת הפרט. כי קודם כל צריך להיות יציאת מצרים, דהיינו שע"י כל הניסים שעשה הקב"ה במצרים הגיעו להכרה שאין עוד מלבדו, ולא כדאי להיות עבדים לפרעה, ויצאו מעבדות היצר הרע ומן המצרים שלו. ואז נכנסים לשלב ב' שהוא המדבר, כי כבר אין חיות ממצרים - מן היצר הרע - אבל גם אין חיות עדיין מצד הקדושה, דהיינו מכלים של השפעה שהוא בחינת ארץ ישראל, כי עוד לא קבלנו את התורה, ועדיין יש רק דרך הייסורים לשבור את הרצון. ואז מרגישים "ארץ ציה ועיף בלי מים", ורק ע"י המן מן השמים וענני הכבוד יש לנו קיום במצב הנ"ל, כמו תינוק שחי בלי שום כוחות עצמו אלא רק ע"י אמו. אבל אחרי קבלת התורה יש כבר דרך האמונה, וע"י זה אפשר לשנות את הרצון ולהיכנס לארץ "ישר-אל", דהיינו לכלים דהשפעה.

ולכן, כשהקב"ה הוציא אברם הַחוּצָה והעלה אותו מעל הטבע ואמר לו כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, שגם זרעך יהיו מעל הטבע, את זה הוא האמין בשלימות, כי הוא ידע שהקב"ה הוא מעל הטבע ויכול להעלות את העם שלו גם להיות מעל הטבע, כמו שה' הוציא אותו מאור כשדים בניסים גלויים. אבל אז הקב"ה אומר לו, אתה יודע למה הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים? כדי לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, דהיינו כדי שתירש בחינת הארץ - לשון רצון, וכדי שיהיה לך ולבניך אחריך כלים של השפעה, שזהו ירושת הארץ, דהיינו לשלוט על הרצון ולהפוך אותו למעלה מן הטבע. ועל זה שאל אברם "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". לא ח"ו שלא האמין אלא ששאל "במה" - במה נוכל להפוך את הרצון שלנו? כי יותר קל להאמין שהקב"ה הוא מעל הטבע, אבל להאמין שהנברא בעצמו יהיה יכול להפוך את הרצון שלו לכלים של השפעה מעל הטבע, הרבה יותר קשה להאמין.

ולכן ענה לו ה': יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וכו' דהיינו כל התהליך של שעבוד מצרים, שהוא דרך ייסורים, עד שאמר לו ודוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. ולמה דווקא עֲוֺן הָאֱמֹרִי ולא שאר עשר האומות? אלא רימז לו על העון אשר "אמר" במה אדע, שהיה לו קשה להאמין כביכול. (וגם רימז לו על הדרך ה"מר", שהוא דרך הייסורים, כמו שאמר משה לישראל "שמעו נא המורים" שאתם לא מאמינים בדרך התורה ואתם חפצים בדרך הייסורים, ולכן משה הכה את האבן, לשיטתם, במקום להגיד עליו דברי תורה, עיין מה שכתבנו שם). ולכן בניו יצטרכו לעבור תהליך של שבירת הרצון במצרים בדרך הייסורים, ורק אז יהיו מסוגלים לומר נעשה ונשמע ולקבל את התורה שהיא דרך האמונה, וע"י זה יוכלו אח"כ להיכנס לארץ "ישר-אל" ויזכו להפוך את הרצון שלהם לכלים של השפעה מעל הטבע.