סמיכת גאולה לתפילה

"זימנא חדא סמך (רב ברונא) גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא." - ברכות ט:

מהו העניין של סמיכת גאולה לתפילה, ולמה שמח ר' ברונא כל היום על שזכה לסמוך גאולה לתפילה?

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה. אולי כי טבע האדם הוא להרגיש את עצמו ואת יישותו, ולפני התפילה הם רצו לרוקן את לבם מכל הרגשת "אני" כדי שתפילתם יעלה לרצון לפני ה'. כמו שאמר משה רבינו ע"ה - אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא, כידוע. וכנראה שהם עשו זאת ע"י השתפכות הלב, התבוננות בגדלות ה' ושירות ותשבחות. ואולי המנהג שתקנו פסוקי דזמרה לפני התפילה הוא עבור זה, שע"י השירות ותשבחות של דוד המלך יכול האדם להגיע להתפשטות ה"אני".

ואולי זה העניין של סמיכת גאולה לתפילה. כי גאולה אמיתית פירושו - חירות מה"אני". דהיינו שהקב"ה גואל אותנו מעבדות פרעה, מעבדות היצר, מעבדות של הרצון שלנו - ורק אז אפשר לגשת לתפילה כראוי. ולכן שמח ר' ברונא על שזכה פעם אחת לסמוך גאולה לתפילה. כי ודאי אין זה רק אמירת הברכה של גאל ישראל לפני שמו"ע, אלא שהוא באמת הרגיש שזכה לגאולה אמיתית מה"אני" לפני התפילה, ועל זה לא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא.

מצ"ש בהעלותך תשפ"א

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת…. וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה, עַל-פִּי ה' בְּיַד-מֹשֶׁה...

ואולי יש לומר כי נסיעות הם בחינת הסתרה. כי לכל אדם יש מסעות הרבה בחיים עד שהוא מגיע לארץ ישראל. וכל נסיע הוא הסתרה מסוימת שעליו לעבור. ומספר שתיים הוא בחינת הסתרה, כי ביום השני לא כתיב וירא ה' כי טוב, כי אין טוב אלא אחד (עיין זוהר בראשית, כשר' חייא היה ילד), וברגע שיש שתיים זה אומר שיש פה רצון אחר חוץ מה'. ורק על ידי תורה, שנתנה בחודש השלישי, וביום השלישי, וכו' יכול להיות שלום בין השנים, בין משפיע ומקבל, בין חסד וגבורה, וכו'. ולכן הנסיעה הראשונה על פי ה' - דהיינו בחינת תורה שבעל פה, שהוא גם בחינת הסתרה, היה דווקא בשנה השנית, בחודש השנית, בעשרים לחודש.

אסרו חג שבועות תשפ"א, אחרי אסון גבעת זאב

וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא

אני (הכותב) איש פשוט מאוד, אבל עברתי הרבה תלאות בחיים, ומאז שהייתי בחור והיה לי שאלה קשה או התלבטות גדולה, נהגתי מידי פעם להתפלל לה' ולבקש ממנו להראות לי תשובה והייתי פותח ספר שלידי באקראי (בדרך כלל זה היה חומש) ושמתי את האצבע שלי באקראי על הדף שנפתחה, והרבה פעמים ה' הראה לי פסוק או מאמר חז"ל שלפי הבנתי נתן לי תשובה. ובודאי לא תמיד זכיתי לתשובה ברורה, אבל ברצות ה' כשהיה צורך, קיבלתי תשובה די ברורה. ואני יודע שזה לא עובד אצל כולם, והרבה ניסו לעשות כן ולא עלתה בידם, אבל הקב"ה נוהג עם כל אחד ואחד מאתנו הנהגה שונה, כל אחד לפי שורש נשמתו ומסלול חייו.

והנה שתי דוגמאות: בפיגוע התאבדות במלון פארק בנתניה בליל הסדר תשס"ב (2002), נרצחו 30 יהודים ונפצעו 160. ומתוך כאב גדול שאלתי את ה' באותו יום, היתכן שקרה אסון כזה דווקא בליל שימורים? ופתחתי חמשה חומשי תורה באקראי ושמתי את האצבע בדיוק על המילים: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם. וחיל ורעדה אחזתני בראותי תשובה כל כך ברורה מאת ה', שאין לנו לשאול שאלות כלל, וכל מילה ומילה שבתורה הקדושה הוא אמת ויציב ונכון וקיים לעולמי עולמים, ואין אנו מבינים כלל מהו הנקרא "שימורים" ומהו הנקרא "להוציאם מארץ מצרים", אלא שכך הוא ממש, ובהשגחה מדויקת נהרגו אותן קדושים באותו לילה.

ובאסון מרון תשפ"א גם שאלתי את ה' "על מה עשה ה' ככה (גימ' 45)"? ופתחתי שוב חמשה חומשי תורה באקראי ושמתי את האצבע על המילים "וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת". ואכן כל גדולי ישראל דיברו אחרי האסון על הצורך לתקן את הענין של שנאת חינם ופילוג בתוך עם ישראל, שממש בו ביום שהפסיקו תלמידי רבי עקיבא למות על כי לא כיבדו זה את זה קרא אסון גדול כזאת שאיש את רעהו נדרסו למוות ר"ל.

ועכשיו פקד אותנו אסון גדול בקרלין ביום חנוכת המקדש מעט ממש. ובעיצומו של האסון אחרי שעזרתי בפינוי הפצועים וידי היו עוד מגואלים בדם, ישבתי בבית המדרש ובכאב גדול שאלתי אות מאת ה' ופתחתי חומש ושמתי את אצבע על המילים הללו:

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר. וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ...

ובודאי אלו החסידים שהסתלקו היו לפני ה' פתח אוהל מועד ממש. ואולי "בני אהרן" הוא רמז לרבותינו הקדושים מבית קרלין סטולין שכולם צאצאי ר' אהרן הגדול ונכדו האלטער רבי שגם נקרא אהרן על שמו.

והתבוננתי שם בפסוקים וראיתי שהתורה מתארת שם את בניית המשכן וחנוכתו, וכתיב לפני זה: וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן….

ומה היא חנוכת המשכן של קהילתינו אם לא המרכז העולמי שכולנו ציפינו לו כל כך הרבה זמן ונשקע בו כל כך הרבה מאמצים ודמים תרתי משמע?

וראה זה פלא שגם בדף היומי של יום שבועות ממש, יומא דף לו', דנה הגמרא:

כֵּיצַד סוֹמֵךְ הַזֶּבַח? … הַסּוֹמֵךְ עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב... וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו בֵּין שְׁתֵּי קְרָנוֹת שֶׁל זֶבַח... וּמִתְוַדֶּה… וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: ״חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ״, וְכֵן בִּשְׁלֹמֹה הוּא אוֹמֵר: ״חָטָאנוּ (וְהִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ)״, וְכֵן בְּדָנִיֵּאל הוּא אוֹמֵר: ״חָטָאנוּ (וְהֶעֱוִינוּ) וְהִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ״. אֶלָּא מַהוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה״? אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין לְפָנֶיךָ וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עֲשֵׂה לָהֶם זְדוֹנוֹת כִּשְׁגָגוֹת.

וכשמתו נדב ואביהו בחנוכת המשכן כתיב:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. ואומר רש"י - היכן דיבר, ונקדש בכבודי (שמות כט מג), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי.. ואם כן יהיה טעם ונקדש בכבודי, שיהיה קדוש בעיני כל העם ובמכובדי, וידעו כי אני שוכן בו:

ובכן אנו רואים שלפעמים דווקא ע"י קצף "ידעו כולם שאני שוכן בו"!

ואולי רצה ה' גם שחנוכת מקום קדוש כ"כ חייבת להיות באימה ויראה, וכמו גם אצל דוד המלך כשהביא את ארון האלוקים לירושלים ופרץ ה' פרץ בעוזה כתיב:

וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'. וְלֹא-אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי... וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ... וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה... וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'... וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.

וכמו שכתוב בבית אהרן על ליל שבועות ממש כי מידת היראה חייבת להיות לפני מדת האהבה, ורק מתוך יראה באים לידי אהבה (והוא מביא את הפסוק "עורי צפון ובואי תימן", וגם את הזוהר "מתחילה אוכמא והדר נהורא") וזהו לשון קדשו:

כתיב מקודם ומשה עלה אל האלקים. היינו היראה והפחד. כי באמת כל דבר מתחיל מן היראה מקודם כברייתו של עולם. עיזי מסגי ברישא. ואח"כ ויקרא אליו י"י היינו מדת הרחמים והחסד. כי כמו כן היה בריאת העולם. וכמו כן כל העובדות של ישראל מתחילה הוכרח להיות ממדת היראה ואח"כ מן היראה יבא לידי אהבה.

ובודאי שהקב"ה רוצה שנתחזק ביראתו, כדכתיב וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו, ומתוך יראה נבוא לידי אהבה גדולה. ואם נתחזק ביראה ע"י מיתת צדיקים אלו, בודאי יהיה זאת זכות גדולה מאוד לנשמתם. ובאמת אין הרבה אנשים בעולם שזוכין ליציאת נשמה בשעה מרוממת כ"כ, ובמעמד כ"כ קדוש ונשגב, ואף גם כשהצדיק נמצא עמם באותו חדר ממש, שבודאי נחשבת כל זאת להם לזכות עצומה. ת.נ.צ.ב.ה

והזורעים בדמעה ברינה יקוצרו, ויהי רצון שנזכה שבּורֵא הָעולָם בְּקִנְיָן יַשְׁלֵם לָנו זֶה הַבִּנְיָן, עד ביאת גואל צדק בב"א.