ברכות כו' ב

לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות, דאי לא תימא הכי, תפילת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה? אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:

ואולי יש לומר שיוסף הצדיק תיקן תפילת מוסף. כי יוסף הוא בחינת שבת, ולכן תיקן קרבן לשבת. וקרבן מוסף הוא כשמו, יוסף. והוא עד ז' שעות לר"י, שז' הוא בחינת שבת. והגמ' מביא פסוק לראיה על כל אחד מהתפילות של האבות ("עמד" אצל אברהם, ל"שוח" אצל יצחק, "ויפגע" אצל יעקב). ואולי יש גם רמז אצל יוסף דכתיב: "וירא יוסף אתם את בנימין (שהבית המקדש היה בחלקו של בנימין) ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה (לבית המקדש) וטבח טבח והכן (קרבן מוסף) כי אתי יאכלו האנשים בצהרים" (שצהרים הוא זמנו של מוסף). וטבח טבח הוא כנגד קרבן מוסף, וכשאין בית המקדש "והכן" הוא לשון תפילה, שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל".

ואולי זה מרומז בגמרא: "תפילת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה". שהמילה "מאן" שווה 91 בגימט' שהוא יאהדונהי, שזה השם מראה על שלימות הכלי והאור יחד, שאדני הוא השכינה, מקומו של עולם, ושם הויה הוא האור. ושלמותם יחד הוא בחינת שבת.

ולמה יוסף הוא בחינת שבת? כי בחינת יסוד הוא שלימות תיקון הכלים (כי הוא סוף לכל המידות). וכשהכלי, דהיינו מלכות - שהוא בחינת "אדני" מתוקן, אזי בחינת הויה שהוא האור, יכול לשרות בתוכה. וזהו שלימות דביקות האור בכלי, שהוא בחינת שבת (דוגמא לעתיד לבוא, יום שכולו שבת). ולכן "תפילת מוסף מאן תקנה", דהיינו "מאן" שהוא יוסף, תיקן תפילת מוסף.

(ואחר כך ראיתי מדרש: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'. זש"ה מי הקדימני ואשלם. זהו יוסף ששמר את השבת עד שלא ניתנה שנאמר וטבוח טבח והכן, אין והכן אלא שבת).

(ונחום בני שאל אותי א"כ מי תיקן קרבן מוסף לראשי חודשים ומועדות? ואולי יש לומר שכל מועד הוא בחינת שבת, ולגבי ר"ח צריך עיון).