נחלה בלי מצרים

שבת קיח ע"א: א"ר יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. ויש להסתכל, מה הלשון של נחלה בלי מצרים, ולמה דווקא ע"י עונג שבת זוכים לזה?

וידוע שארץ הוא לשון רצון ומצרים הוא לשון של גבולות. ובעולם הזה, כל הרצונות שלנו הם בבחינת מצרים, שהם מוגבלות הכל לפי הכלי. למשל, אם מישהו רעב, אז מילוי רצונו הוא רק עד הגבול של כדי שביעה, וכו' וכן בכל רצון גשמי. וזהו בחינת ארץ מצרים. אבל מטרת הבריאה היא לצאת מארץ מצרים ולקבל נחלה בלי מצרים, דהיינו שלא יהיה גבול וצמצום של הכלי על האור שהוא יכול לקבל. וזהו רק ע"י שהאדם זוכה לכלים של השפעה ולכן כל האור שהוא מקבל הם כדי להשפיעה נחת רוח להקב"ה, ולא לתועלת עצמו. וכיון שגדלות הקב"ה אין לו שיעור, אז גם התענוג של הצדיקים אין לו שיעור והם ילכו מחיל אל חיל לעולם.

ושבת הוא מעין עולם הבא, ולכן כל המענג את השבת בעולם הזה ע"י הכנה בששת ימי המעשה, זוכה לבחינת אז תתענג על ה', שזהו נחלה בלי מצרים, על ה' דיקא ולא על כלים של עצמו.