איתא בבית אהרן על פרשת השבועה וז"ל רצו המרגלים להפריד תורה שבע"פ מתורה שבכתב. וזה ידוע כי תורה שבע"פ הכל בירורים. היינו שנברר הדין איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול. היינו הכל לברר את האור מן החושך. ויכ

ויש להבין מה הקשר בין זה שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל לבין פירוד תורה שבכתב מתורה שבעל פה?

ואולי יש לומר כמו שמביא הבית אהרן אח"כ וז"ל א"ל הקב"ה שלח לך אנשים, היינו הנשמות הנבראים בזה העולם בכל עת מאז ועד עתה ועד שיהיה שלימות הגמור והם נתונים בתוך הגוף בזה העולם עכ"ל. וכמו שכל נשמה שורשו למעלה והגוף למטה, גם כן ארץ ישראל שורשו למעלה בבחינת תורה שבכתב וגופו למטה מבחינת תורה שבע"פ. כמו דכתיב עיר שחוברה לה יחדיו. (ואולי זה כוונת הכתוב עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, שמדבר מארץ ישראל, שעיני ה' שהוא חכמה, מאיר מראשית השנה, כידוע שראשית גם נקרא חכמה. דהיינו שהחכמה עלאה מאיר להאחרית של מטה, כדכת' והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, דהיינו בארץ ישראל של מטה. שהראשית יאיר ל"ראש" ההרים, שהר הוא היצר הרע, כמו שכותב הבית אהרן על ועליתם את ההר כי ממנו ניקח לעבוד את ה'. ואז הראשית יאיר וכולם יראו שההר הוא בעצם ראש, אבן - שהוא הר - מאסו הבונים הייתה לראש פינה). וכל תכלית בואו של אדם לעולם הוא לחבר את האמת של מעלה, ששם הכל ברור שהקב"ה שליט על כולא, עם החושך של מטה, בחינת תשבע"פ, ולהאמין שהקב"ה שולט גם בתוך הטבע וההסתר. והמרגלים אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו... וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. כי באמת היצר הרע הוא חזק ממנו, ולכן הם אמרו שרק אנשי מדות, דהיינו אנשים עם כוחות עצומים, יכולים להתגבר עליו. ובזה הפרידו בין ארץ ישראל של מעלה ששם ברור שהקב"ה שליט על כולא, מארץ ישראל של מטה, ולא רצו להאמין שגם בתוך הטבע שולט הקב"ה. ולכן ענה להם יהושע וכלב אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, כי לא בכח תלוי הדבר, כי הקב"ה שליט על כולא ו"ה' אתנו אל תיראם". וזהו חיבור תורה שבכתב - בחינת ארץ ישראל של מעלה, עם תורה שבע"פ שהוא בחינת ארץ ישראל של מטה. דהיינו להאמין שהקב"ה השולט למעלה גם שולט למטה בתוך הטבע, ובתוך הפה של הצדיקים בזה העולם, ואין התורה רק עבור אנשי מדות שעולים לשמים, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.

סר צלם מעליהם ה' אתנו אל תיראם, ויש להבין מהו עניין הצל. ואולי יש לומר על דרך הנ"ל שהשמש הוא בחינת תורה שבכתב כידוע, והוא מאיר לעולם הזה בבחינת תורה שבעל פה. וכשמאיר השמש באמצע היום אז אין צל, אבל כשפונה היום, הצל נהיה גדול מאוד, ואפילו היצר הרע שהוא רק שערה נדמה לנו כהר גבוה. אמרו להם יהושע וכלב, סר צלם מעליהם ה' אתנו אל תיראם, דהיינו כשמאמינים שהקב"ה שליט על כולא ומחברים תשב"כ עם תשבע"פ כנ"ל, אז מיד סר צילם מעליהם. כי ברגע שמבינים שהצל אינו כלום אז ממילא לילה כיום יאיר.

ואנו צריכים תמיד להתחזק באמונה ולא לפחד כלל מהיצר הרע, כדכת' בטח עליו והוא יעשה, עד שיפוח היום ונסו הצללים בב"א.

ואיך נזכה להתחזק באמונה עד הזמן ההוא? בהמשך הפסוק בשיר השירים כתיב סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר, והזוהר אומר שהרי בתר מרמז על הברית בין הבתרים. דהיינו ע"י שנזכור את הברית בין הבתרים, נוכל להתחזק באמונה ונסו הצללים. ואצל הברית בין הבתרים כתיב: וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא… (דהיינו בזמן שהצל מתארך) וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם (שהנשמה יהיה בתוך גוף עכור בעולם הזה, אבל)… וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה (דהיינו שהקב"ה תמיד איתנו, גם בתוך האֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה). בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. כי "סר צלם מעליהם ה' אתנו אל תיראם".

Ima responded:

very nice! interesting interpretation, since tzelem [צל"מ] usually means davka mochin [sar tzilam would then mean, they lost their mochin] and you interpret it as davka tzelem as hastara ie lack of mochin. good twist of the same idea.

and for the rest: pgam hadibur is pgam of malchut [malchut=dibur] which causes the peirud between zu"n or torah shebaal pe and shebichtav, the upper realm and the lower one, as you mention. So by saying "dibat haaretz" they were pogem in the dibur and were thus mafrid both torot or zu"n [zeir anpin from malchut]