דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה
דרש דרש משה (ויקרא י טז) ואמרו חז"ל (קידושין ל.) דרש דרש חציין של תיבות בתורה, דרש מכאן ודרש מכאן, היינו רמז לתורה שבעל פה שניתנה ציווי לדרוש את התורה, ומובא בזוהר הק' על תורה שבעל פה משל למה הדבר דומה למלך שנתן לשניים משריו צרור חיטים, האחד התעצל והשאיר את החיטים בחדרו ונרקבו, משא"כ השני טחנם ואפה מהם עוגות ולחמים ממינים שונים, וכאשר בא המלך לבקרם בא לפניו השר עם טובי המאפים, אך השני בא נבוך ולא היה לו כי אם חיטים רקובים. תורה שבעל פה היא דוגמת הלחמים שהוא לאחר דישה וטחינה ואפייה יוצא דבר השלם. ומכאן שנאמר דרש דרש זהו אות מן השמים שהתורה ניתנה להידרש.
וצריך להבין הרי איך יתכן שניתנה להידרש, נמצא כל אחד דורש את התורה לעצמו ולטובתו ורק מביא לידי חורבן? ותשובה על כך כבר כתב דוד המלך בתהילים: זה דור דורשיו... 'נקי כפיים ובר לבב' שרק זה שהוא נקי כפיים ובר לבב, דהיינו אלו שלומדים תורה לשמה, הם אלו שידרשו את התורה בכל דור!
ולגופו של דבר, מצינו בפסוקים עצמם מחלוקת של משה ואהרן שהרי כתוב שמשה אמר לאהרן מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש כו' הן לא הובא את דמה אל הקודש... ענהו אהרן: הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וגו', ומסיים הכתוב "וישמע משה וייטב בעיניו" והוא דבר מפליא, שבעניין שנאמר בו דרש דרש גופא, מובא גם מחלוקת של גדולי וראשי כלל ישראל.
משה ששמע מפי הגבורה, היכול להיות גדול ממנו? ואעפ"כ שמע את אהרן, וישמע משה וייטב בעיניו. התורה מלמדת אותנו שוודאי כאשר נדרוש את התורה יהיה פלוגתות ושיטות בכדי להבין את דברי אלוקים, אך כאשר אלו הדורשים והחולקים הנם בגדר נקי כפיים ובר לבב כמשה ואהרן הרי שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.
כן גם שורש המילה דרש גם מוסב על עניין דרישה, כעניין שנאמר 'ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלהים', וכן כתיב: כי לא עזבת 'דורשיך' השם, ובא הכתוב בזה שכפל ואמר דרש דרש, ללמדנו שכאשר דורשים צריך גם להיות דרישה להקב"ה, דרישה לרצון השם, כמו דכתיב: זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה, דהיינו כאשר הם מבקשי פניך - זה דור דורשיו, ולולא תנאי זה של ,'מבקשי פניך', הרי שכל הדרשות והלומדות אינם אלא חכמה בעלמא ולא תורה.
הגמרא אומרת שהפסוק 'ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים' מרמז על תורה שבעל פה שאין לו גבולות, מובא בזוהר הק' שתורה שבעל פה אמיתי וראוי הוא כאשר אדם עושה לעצמו סייגים בשביל לקיים את התורה כראוי, אם נתבונן נראה שכמעט כל מצוות ואיסורי דרבנן הינם סייגים בכדי למנוע מכשול באיסורי תורה החמורים ובכדי לשמור את התורה כראוי, וכאשר יהודי עושה לעצמו גדרים, סייגים וקבלות בכדי לגדור את עצמו מעבירה וכל יום מתחזק מחדש, הרי שהוא ממשיך וכותב תורה שבעל פה בשמים.
אנו אומרים כמה פעמים ביום ותן חלקינו בתורתך ואיתא בספרים הקדושים שלכל אחד יש חלק בתורה, ומבקשים אנו מהקב"ה ותן לנו את חלקינו שלנו בתורתך, דהיינו כל פעם כאשר יהודי עושה גדר וסייג לשמור על עצמו הרי שהוא כותב וממשיך תורה שבעל פה ומקיים דרש דרש משה , והוא ממבקשי פניך, שהוא מבקשי ודורשי פניו לקיים רצון השם.
וזהו ההבדל מחכמות אומות העולם אשר למדים לעצמם בשביל להעשיר את ידיעותם אך התורה הק' אין אנו לומדים בשביל ידיעה אלא בשביל לדרוש את השם לקיים את רצונו, יש אנשים לאחר שנכשלים ומתחזקים שוב מה שווה לי כל זה, הרי לא יהיה סוף!, והתשובה לכך הוא, ח"ו! שכן כל פעם שאדם מתחזק הרי שהוא כותב עוד חלק בתורה שבעל פה הנסיונות עצמם והצורך להתחזק פעם אחר פעם זהו חידושים חדשים בתורה של בעל פה, אילו היה לנו תחבולה אחת שהיה מסייע וגודר בכדי לשמור על עצמינו מעבירה הרי הוא כאילו חידשנו חידוש אחד ותו לא, אך מכיוון שאנו צריכים למצוא עצות ותחבולות חדשים כל פעם מחדש הרי שאנו מחדשים חידושים תמיד כסדרו.