ברכות ט' ה': ובכל מאדך, בכל ממונך. דבר אחר בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.

ואולי יש לפרש גם שהמידות שהשריש הקב"ה באדם כמו יראה ואהבה, ישתמש בהם לאהוב את ה'. וכמו שבירך רב יוחנן בן זכאי את תלמידיו שהלוואי שיהא מורא שמיים שלנו כמו מורא בשר ודם, וכן הלוואי שאהבת ה' יהיה כמו אהבת בשר ודם, דהיינו אהבת נשים או אהבת אב לבנו או אהבת חברים אמיתי כמו שאמר דוד על יונתן "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים". ואפילו דוד המלך שאהב את ה' בכל מאודו לא היה יכול לעמוד לפני פיתויי אשה במעשה של בת שבע, וכן רבי מאיר ורבי עקיבא שקיים "בכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך, לא היה יכול לעמוד כנגד השטן כשנתלבש בצורת אשה בראש הדקל. אז הלוואי שאהבת ה' שלנו יהיה כמו אהבת בשר ודם! ולכן אנו צריכים להשתמש ממש מהמידות שמדד הקב"ה לנו כדי ללמוד לאהבה וליראה אותו. כי רק ע"י מידות אלו נוכל להבין בכלל מה זה אהבה ומה זה יראה, כידיוע כמו שדיבר הבעל שם טוב על זה הדרך מאוד.

ארבע צריכים להודות - ברוחניות

(ברכות דף נד,ב) חז"ל לומדים מקפיטל קז' בתהילים: אמר רב, ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים.

א הֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

ב יֹאמְרוּ, גְּאוּלֵי יְהוָה-- אֲשֶׁר גְּאָלָם, מִיַּד-צָר.

אין גאולה אמיתית אלא גאולה רוחנית, כמו שאמרו חז"ל אין לך בן חורין וכו' ואין צורר אמיתי כמו היצר הרע.

ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם: מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב; מִצָּפוֹן וּמִיָּם.

יש ארבע סוגי יצר הרע שמפריעים את האדם בעבודת ה' במשך ימי חייו. וכשיזכה האדם, הקב"ה מצילו מהם ומקרב אותו לעבודתו. והם:

(א) הרגשת יבשות בעבודה, ששואל את עצמו "מי ה', ומה יש לי מזה?"

(ב) בגלל השאלה הקודמת, האדם רודף אחר דברים שיש לו הרגשה מיידית של תענוג, ובזה הוא נהיה עבד ליצר הרע, כמו אסיר בבית האסורים.

(ג) ואפילו אם מצליח להשתחרר מעבדות היצר, המידות הרעות שבהם האדם נולד, כמו גאוה, כעס, קנאה ושנאה, שוב יכולים להורידו לבאר שחת.

(ד) דאגות וטרדות הזמן, שאפילו צדיק שהצליח להשתחרר מהיצר ולעבוד על מידותיו, עלול ליפול ע"י גלי החיים הקשים כמו דאגות של בריאות, פרנסה, וכל מיני צרות הבאים על האדם במשך ימי חייו.

ואולי 4 בחינות אלו נרמזות בארבע הרוחות של הפסוק הנ"ל, וכשעוזר לו ה' להתגבר על כל הנ"ל, זה נבחן שמקבץ כל הרוחות, שהם פירוד, ומיחדם לאחדותו יתברך, דהיינו שהאדם מיחד הכל להקב"ה. וזהו ארבע לשונות של גאולה, דהיינו 4 גאולות שכל אחד צריך לעבור.

ואז מתחיל הפסוקים לפרט…

1. הולכי מדבריות

ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב, לֹא מָצָאוּ.

ה רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים נַפְשָׁם, בָּהֶם תִּתְעַטָּף.

בתחילת עבודתו האדם מרגיש יבשות, כמו הולכי מדבריות, וכמו שעם ישראל הרגישו כשיצאו ממצרים לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרוע… כי אינו רואה תועלת לעצמו מעבודת ה', והוא כמו צמא למים ואין לו. ואז חייבים לצעוק לה' לעזרה.

ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם, יַצִּילֵם.

ז וַיַּדְרִיכֵם, בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת, אֶל-עִיר מוֹשָׁב.

ח יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

ט כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב.

ואז הקב"ה מדריך את האדם בדרך הישר ואינו נותן לו ליפול, ומביאו למקום ישוב ומתחיל למרגיש חיות ואושר וכבוד וכו'... כי בלי זה לא היה האדם יכול להתקדם כלל. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' אבל קרבן ראשית תקריבו אתם לה'. וזהו הגאולה הנמוכה מכל ארבע הבחינות של גאולה (בשמאלה אושר וכבוד).

2. בית האסורים

י יֹשְׁבֵי, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת; אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.

יא כִּי-הִמְרוּ אִמְרֵי-אֵל; וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.

רודף אחר תענוג ונהיה עבד ליצר הרע, כמו אסיר בבית האסורים שלא יכול לצאת. למה זה קרא לו? כי המרו אמרי אל (מה שאין כן מקודם לא כתוב שחטאו, אלא כך נולד האדם).

יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ, וְאֵין עֹזֵר.

ואז רואה את עצמו בעמל לעבוד את היצר ומבין שהוא נכשל ואין לו עוזר לצאת משלשלות הברזל שיצרו כופה אותו לעבוד מלך זקן וכסיל.

יג וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם, יוֹשִׁיעֵם.

ועכשיו צריך שוב לצעוק אל ה', כי עוונותיו גרמו לו כל זה.

יד יוֹצִיאֵם, מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת; וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק.

טו יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

טז כִּי-שִׁבַּר, דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת; וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ.

והקב"ה מציל את האדם מהעבדות לפרעה ומארץ מצרים, ומוציא אותו לחירות אמיתי.

3. חולה מסוכן

יז אֱוִלִים, מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם; וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם, יִתְעַנּוּ.

יח כָּל-אֹכֶל, תְּתַעֵב נַפְשָׁם; וַיַּגִּיעוּ, עַד-שַׁעֲרֵי מָוֶת.

אבל אפילו אחרי שהשתחרר מלהיות אדוק ביצר, המידות הרעות שבהם נולד האדם, כמו גאווה, כעס, קנאה ושנאה, שוב מורידים אותו לבחינת "חולה", כי אין חולי כמו חולי הנפש. ואז כָּל-אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם - אינו חפץ ב"לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" כי המידות הרעות גורמים חולי לנפש וכמו בחולי הגוף שאינו רוצה לאכול אע"פ שיודע שהגוף צריך לו, גם כאן, אע"פ שהנשמה יודע שתורה ומצוות טוב לה, נעשה קץ בה.

יט וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.

כ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ, וְיִרְפָּאֵם; וִימַלֵּט, מִשְּׁחִיתוֹתָם.

כא יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

כב וְיִזְבְּחוּ, זִבְחֵי תוֹדָה; וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.

גם מזה הקב"ה מציל את האדם ע"י שצועק לו, ומלמד אותו את דרך התורה, אם שמוע תשמע… כי אני ה' רופאך.ורפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. כי התורה מהפך את המידות רעות לטובה. וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם.

4. עוברי הים

כג ] יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת; עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.

כד ] הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי יְהוָה; וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה.

האדם אמור להסתכל סביבו ולהכיר את גדלות הבורא ונפלאותיו ולהגיע על ידי זה לאמונה איתנה גם בזמנים הקשים… אבל…

כה ] וַיֹּאמֶר--וַיַּעֲמֵד, רוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.

כו ] יַעֲלוּ שָׁמַיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם, בְּרָעָה תִתְמוֹגָג.

כז ] יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ, כַּשִּׁכּוֹר; וְכָל-חָכְמָתָם, תִּתְבַּלָּע.

טרדות הזמן, צרות רבות, פרנסה, חולי, צרות רבות וכו' שהם נבחנים לגלים גדולים המטלטלים את האדם, משכחין את האדם מאמונתו, וכָל-חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע.

כח וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם, יוֹצִיאֵם.

כט יָקֵם סְעָרָה, לִדְמָמָה; וַיֶּחֱשׁוּ, גַּלֵּיהֶם.

ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתֹּקוּ; וַיַּנְחֵם, אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם.

ע"י התחזקות באמונה ותפילה, הקב"ה עוזר להאדם וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם של החיים, או שע"י אמונתו כבר אינו חש את הגלים… ואז והוא זוכה סוף סוף לשמחה אמיתית (שלא כתוב עדיין למעלה), ומגיע למחוז חפצם, שהוא חפצו של הקב"ה.

לא יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.

לב וִירוֹמְמוּהוּ, בִּקְהַל-עָם; וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ.

ואז יכול האדם סוף סוף להודות לה' בקהל עם ולספר לאחרים את מה שעבר כדי שיהיה קל יותר עבורם ויתן להם תקווה. אבל בדרך כלל האדם הוא כבר במושב זקינים עד שגומר כל התלאות וטילטולים, כמו אצל יעקב אבינו שזכה ל-17 שנות שלווה רק בסוף חייו ממש. וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ.

לג יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר; וּמֹצָאֵי מַיִם, לְצִמָּאוֹן.

לד אֶרֶץ פְּרִי, לִמְלֵחָה; מֵרָעַת, יוֹשְׁבֵי בָהּ.

לה יָשֵׂם מִדְבָּר, לַאֲגַם-מַיִם; וְאֶרֶץ צִיָּה, לְמֹצָאֵי מָיִם.

ואז, מה שהיה פעם מדבר, יבש ובלי טעם, הוא בעצמו נהפך למֹצָאֵי מַיִם. ולא כמו בהתחלה שהקב"ה היה צריך להוליכו לעיר מושב כדי להצילו מליפול. כי עכשיו המדבר עצמו מוציא לו חיים אמיתיית ומימיו המתוקים של תורה מרווה את צמאונו.

לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים; וַיְכוֹנְנוּ, עִיר מוֹשָׁב.

לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה.

לח וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם, לֹא יַמְעִיט.

ואז אחרים יכולים ללמוד ממנו ובאים הרעבים ובונים עיר מושב בתוך המדבר ע"י הצדיק שזכה לצאת מכל ארבע בחינות אלו.

לט וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ-- מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן.

מ שֹׁפֵךְ בּוּז, עַל-נְדִיבִים; וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ.

ובאותו זמן שהם מתברכים ומתרבים, אנשי העולם ממשיכים בטיפשותם של רעה שגורם רק ליגון, וה' שופך בוז עליהם והם מתעתעים בלא דרך, כמו שכתוב אצל הגר ותלך ותתע במדבר באר שבע, וכמו שאמרו חז"ל שחזרה לסרחונה.

מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי; וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.

ואם כל זאת הקב"ה מרחם על האביונים שמבינים את ענייתם, ומדריכם כמו צאן לחזור אליו ע"י משפחות, דהיינו הקרובים אליהם, חבירים וקרובי משפחה, שהם עברו כל זה ויצאו לרווחה, ומהם לומדים הטועים.

מב יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.

ובסוף כולם יראו וישמחו, ולא ישאר עולה בעולם.

מג מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה.

מי שהוא חכם, ישמור אלה החוקים והמשפטים, ויתבוננו את כל חסדי ה' הנ"ל שפירט לעיל. וע"י התבוננות בזאת יכול האדם לעבור ולצאת מכל הד' בחינות אלו הרבה יותר בקלות.