וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר…. וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַ

ונראה לומר, שכל אדם צריך לבנות על העבודה של העבר, ובפרט של הוריהם. אבל אין מדריגות אלו באים בקלות, ויצחק היה צריך לחפור כל אותם הבורות של אביו שוב. ועם כל זה, הוא ידע ששם נמצאים מים חיים ולא היה לו אותו עבודה במקומות אלו כמו אצל אברהם. ורק אחרי שיצחק השיג דרגת אברהם וחפר שוב כל אותו הבורות, אז הוא המשיך לחפור בארות חדשות… עשק, שטנה, רחובות, שבע…

ארבע הבארות

עשק: בתחילת העבודה, היצר טוב ויצר הרע מתעמתים זה עם זה, וכל אחד אומר "לנו המים" כי העבודה אינו לשמה והס"א נמסה לעשוק (לגזול) ממנו את העבודה.

שטנה: אח"כ הוא מתקדם אבל עדיין השטן מתערב עם מחשבות של גאווה וכדומה, כידוע שאפילו הבעל שם טוב, שמעו אותו ממלל "אל תבואיני רגל גאווה" לפני פטירתו…

רחובות: אח"כ זוכים לרחובות, לפרות בארץ, ארץ מלשון רצון, שהרצון נהפך לו לעוזרו בעבודת ה', שנא' אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה,

שבע: בסוף זוכין לתיקון כל המידות של מלכות, דהיינו שבע.

ואח"כ ראיתי בבית אהרן שאומר משהו דומה, וגם שארבע בארות הללו הם כנגד ד' עולמות וד' חלקי התפילה, עיין שם.