למה הקב"ה רצה שפרעה יסכים לשלוח את ישראל?

למה הקב"ה רצה שפרעה יסכים לשלוח את ישראל?

פרעה הוא משל ליצר הרע, שאינו מניח לנו לעבוד את ה'

אבל לא ידח ממנו נדח, כל יהודי צריך לצאת ממצרים

וה' שולח לנו נסיונות ומכאובים לזכות אותנו לעט לעט, עד שהרצון לקבל שלנו מסכים לעבוד את ה'

לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם--בָּאָרֶץ - בתוך הרצונות שלך

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ - גשמית ורוחניות לא הולכים ביחד

אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם--רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת - תחזור מיד לרצונות שלך

ואז לוקח עוד כמה מכות, כי ברגע שרוצים לצאת מאהבה עצמית אפילו לזמן קצר, יש התנגדות גדולה

יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים - ראוים את ה' בחיים שלנו, אי אפשר להכחיש

מִי וָמִי, הַהֹלְכִים? לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' - גברים לשון גבורה, גדלות המוחין, אבל לא קטנות המוחין

רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. כו --כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; - בכל דרכיך דעיהו, אפילו הבהמיות שבנו

ובסוף היה צריך גם קריעת ים סוף, כי אפילו שחשבנו שברור לנו כחמה שאין ברירה אלא לעבוד את ה', ברגע שיוצאים באמת ממצרים היצר רודף אחרינו ואומר "מה זאת עשינו?" - ואז רק נס, הקב"ה בכבודו ובעצמו צריך לעשות קריעת ים סוף לשנות לנו את הטבע.

כל ענין היצר הרע הוא שקר. דהיינו שהוא נותן לנו שוחד ע"י תאוה וכבוד וכדומה, כדי שנאמין שיש עוד מלבדו, כאילו שצריכים להתחשב גם עם רצוני! ולא השוחד עיקר מטרתו של היצר הרע אלא השקר הזה. כמו שמי שנותן שוחד לדיין, אין מטרתו בשוחד אלא בעיוות הדין!

היסוד של "אמת" הוא ההפך, שאין עוד מלבדו כלל. ולכן רצוני לא בא בחשבון כנגד רצונו יתברך כלל וכלל.

ולכן מחלוקת כהלל ושמאי שהוא לשם שמיים, מתקיימת לעולם, כי הוא אמת מצד שאין רצון אחר מעורב בו. ולכן משה אמת ותורתו אמת, כי "משה צו" בגימט' = אמת, כי לא היה למשה שום רצון אחר מעורב בו, והשכינה דיבר מתוך גרונו ממש.

תתן אמת ליעקב: יעקב איש תם, אותיות "מת", דהיינו מת בעולם הזה על יחוד שמו: א'-מת, ולכן דוקא "יעקב אבינו לא מת", כי מי שממית עצמו על ייחודו של "אלופו של עולם" מתחבר ממילא עם הא' שאינו מת, וזוכה לחיי עולם.

א-מ-ת, אני ראשון (א) ואני אחרון (ת - סוף) ומבלעדי אין אלוקים (מ - בהווה)

א - אני אמלוך

מ - ה' מלך

ת - ולעולמי עד תמלוך בכבוד

דהיינו שאין עוד מלבדו לא בעבר, לא בהווה, ולא בעתיד.

לתבונתו "אין מספר" = בגימט' אמת. כי אמיתת יחודו מחייב שאין מספר (כי מספר הוא תמיד יותר מאחד).

שקר הוא אותיות ש-שוחד, ק-ר, אם תלך עמי בקרי, אשר קרך, כאילו שהטבע מתנהג מחוץ להשגחתו.

שקר הוא גם אותיות ש-שוחד, ק-קרי, ר-רצון. כי איך אפשר שיהיה קיום בכלל לשקר בעולם שה' אחד ושמו אחד? רק ע"י זה שאפשר לשחד אותנו להאמין שיש קרי - כח אחר, ואיך הוא משחד אותנו? ע"י דברים שהרצון מתאוה להם.

רע הוא אותיות רצון עיוור, דהיינו שהשוחד גורם לרצון שלנו להתעוור מלראות את האמת - שאין עוד מלבדו. כי השוחד יעוור עיני חכמים.

ר"ע = רצון עצמי

ע"פ סדר האותיות הולך ק-ר-ש

ש' בסוף, דהיינו "שכר", "שלמות", "שלם ישלם", "שלום"

הכל בסוף. כי כך גזר רצונו. יעקב לשון עקב, עקבתא דמשיחא, כי אין מתן שכרן של צדיקים אלא לעולם הבא.

אבל מי ששם את הש' בתחילה דהיינו שהוא מבקש לקחת את השכר עכשיו (כמו עשיו שאמר "הליטני נא"... כי "הרי אני הולך למות", שהוא ההפך של יעקב איש אמת) אזי זה נהפך לשקר, כי מי שמקדים את השכר מראה שהוא מקדים רצונו לרצון ה', שהוא דיקא השורש של שקר כמו שהסברנו.

פרעה לקח שש מאות רכב בחור לרדוף אחרי בני ישראל, כי שקר בגי' 600. וכל ענין השקר הוא שרצון עצמי ג"כ חשוב, ולכן שאלו "מה עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו?" - איך אפשר לתת להם "ללכת אחרי ה' בארץ לא זרוע" - ארץ לשון רצון, נבוכים הם בארץ, הם לא יכולים לחיות בלי רצון עצמי - זה השקר, ה-600 שלקח לרדוף אחריהם, עד שצעקו למשה "טוב לנו עבוד את מצריים ממותנו במדבר". נכון שלא נח להיות עבד לרצון עצמי, אבל זה עדיין יותר טוב מלצאת למדבר שומם בלי רצון כלל!

Our spiritual growth is all in Hashem's hands, we don't have free choice in that. What we do have free choice in is whether we believe that or not.

החודש הזה לכם ראש

המצוה הראשונה של התורה הוא חידוש הלבנה, כי ישראל נמשלו ללבנה שהוא בחינת יעקב - בחינת אמונה, אמונתך בלילות, בחינת תורה (הנחמדים מפז =פז גימ’ לבנה), בחינת רחמים (כולל אותיות ירח), שמתחדשת בכל פעם מחדש במשך שיתא אלפי שנין של בירורים. ועל ידי שכל פעם מתחדשין שוב, נתוסף אור חדש שלא היה מקודם, עד שנשלם כל התיקון ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית. שאור הבריאה שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא בתורה. ולכן המצוה הראשונה היה לקדש הלבנה, כי זה הרי כל התורה כולה, בירורין של טוב מרע במשך שא”ש. ומתי מקדשים את הלבנה? דווקא כשהיא במיעוט אור. כי דווקא אז, ע”י שמקדשים אותו, אנו מייחדים את כל האור שיבוא בחודש הבא אל הקדושה. ולכן ראש חודש הוא זמן כפרה, כי דווקא כשיש מיעוט אור – שקורא ע”י חטא – אזי צריכים כפרה. ואיך מתכפרים? ע”י שמתחילים מחדש שוב, בחינת רצוא ושוב. כי א”א לעשות הכל בבת אחת, זה מביא לידי שבירה, כמו שקרא אצל אדם הראשון, אלא כל פעם מתחדשים מחדש וניתוסף עוד ועוד אור, עד גמר התיקון. וזה כל היסוד של רצה הקב”ה לברוא את העולם בדין, ראה שאינו מתקיים, שיתף עמו מידת הרחמים. כי רק ע”י רחמים במשך זמן, אפשר להגיע אל החסד ע”פ דין. וזהו סוד קידוש הלבנה, שהוא היסוד לכל התורה כולה.