Article about how science doesn’t know, the more they learn…
Article about how science doesn’t know, the more they learn…
One truth. Hashem is infinite. Therefore, His work is infinite. The Torah was given to us to find Him and the deeper we go, the more opens up that we don’t understand (Emunah always greater than Yediah). The same Hashem created the universe and therefore it also has His stamp of infinity in terms of wisdom, size, etc… Every goy needs to have yiras hashem. Yirah is fear. Fear is from the unknown. We have a higher level through the Torah, they need to have yiras elokim - hateva, the unknown in teva.
וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב
למה על שם זה?
ויתרוצצו הבנים בקרבה – עשו לקח עוה"ז ויעקב לקח עוה"ב
יעקב ע"ש עקב – הסוף – עקבתא דמשיחה... שיש לו את האמונה והאיפוק לחכות לבסוף
ואין לו חלק בעוה"ז בעצם, כמו שכתב סבי בדרשה ראשונה בספר דרישת שבת על הפסוק: "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חֻקיו ותורותיו ינצורו" - שרק כדי שנקיים את המצוות יש לו בכלל אחיזה בעוה"ז, ולכן כשאין עם ישראל עושים רוצו של מקום כל העמות מתגרות בנו ואומרים "ליסטים אתם"... וגם רואים זאת בזוהר בפרשת בלק על הפסוק "זרח משעיר למו הופיעה מהר פרן" על סיפור קבלת התורה, שכל הכח של עם ישראל במלחמה ובמספר מניינם וכו' הגיע רק ע"י מתנות שנתנו לנו כל העמות שלא רצו לקבל את התורה. זאת אומרת, שלית לעם ישראל מגרמיה כלום… ואולי זה הפשט בפסוק "שאל ממני ואתנה גוים נחלתך" - כי אין לעם ישראל כלום מעצמם בעוה"ז חוץ ממה שקיבלנו בקבלת התורה, ולעתיד לבוא נקבל כל ה-70 בחינות של כח העמים - שהם כוללים כל ההנאות והכוחות של עוה"ז. (אשר חרב גאותך, וכו') - ועיין בדרשה בסוף שנקרא "שתי אחים", כי אנחנו בחינת מלכות, שהתפשט ע"י שבעה רועים עד לדוד המלך שזכה למלכות דווקא ע"י בחינה זו (ראה הדרשה לקמן על עניין הודיה). ולכן חז"ל אומרים שאפילו חיים לא היה לדוד, אלא שקיבל 70 שנה מאדם הראשון, כי דוד הוא תיקון החטא של אדם - בחינת משיח, ולכן אדם נתן לו חיים. אבל לית ליה מגרמיה כלום.
ונראה לי שכנגד ה-70 אומות ו-70 רצונות אלו, היו שבעים נפש יוצא ירך יעקב, כי זה לעומת זה עשה אלוקים, שעם ישראל בנויה מ70 בחינות של מסכים - שדוחים רצונות אלו של האומות וחפצים בקרבת אלוקים.
וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה
אולי גם כאן הקב"ה מראה ליעקב שכל מה שיש לו בעוה"ז בא מאחרים - כדי שישמור את התורה (עם לבן גרתי = תרי"ג) ולא מכח עצמו, שאין לו בעצם חלק בעוה"ז כלל. כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו.
ולאום מלאום יאמץ – כשחרב זה, בנוי זה. כי עוה"ז ועוה"ב הם סתירה זו לזו. כי עוה"ב הוא אור שבא דוקא ע"י ביטול לפני ה' - שהוא היפך עוה"ז, שכל יישותו הוא תלוי ברצון לקבל.
וזהו בחינת יעקב, איש תם
תמים תהיה עם ה' אלוקך – ואל תדרוש אל המתים וכו' לדעת עכשיו מה יהיה מחר
ואמונתך בלילות – תם הוא בחינת אמונה
עשו אמר – הרי אני הולך למות ולמה זה לי בכורה. תן לי את נזיד העדשים עכשיו!
אבל יעקב חושב על הסוף, לעתיד לבוא הבכורה יהיה הכהונה (ראובן בכורי אתה יתר שאת – כהונה, ויתר עז – מלכות)
איש תם גם אותיות מת - שאין לו אחיזה העוה"ז בעצם.
רצה עשיו להרוג אחרי שלקח את הברכות, ואליפז השאיר אותו ערום ובחוסר כל, ועני חשוב כמת (איש תם)
א - למה ה' עשה ליעקב כך?
ב - מה פירוש וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃
מה זה התנאי? ואם ה' לא יתן לו את מבוקשתו אז ה' לא יהיה לו לאלוקים ח"ו?
אלא לפי דרכינו הפשט הוא הפלא ופלא. יעקב אומר כך: רבונו של עולם, עכשיו אני עני חשוב כמת ממש (המדרש אומר שלא היה לו אפילו בגד - היה ערום), ואם, דהיינו כשתתן לי את החיות שאני צריך כדי לחיות בעולם הזה, אז יהיה לי ההכרה ברורה דלית לי כלום משלי - שהכל משלך, ואז אגיע לדרגתי - שהוא "לחזור בשלום אל בית אבי" ולהתכלל בבחינת דין של יצחק, ואז "והיה י-ק-ו-ק (רחמים) לי- לאלוקים (אלוקים מלשון שולט, כמו שהקב"ה שם משה אלוקים לפרעה). דהיינו ע"י הכרה זו דוקא אשיג בחינתי, שהוא תפארת, שילוב של חסד ודין, כי אני מכיר שאין לי כלום משלי. ואז הוא היה בבחינת יעקב, ואולי אז זכה לבחינת מלכות בית דוד, דלית ליה מגרמיה כלום, כמו שאמר לו ה' ופרצת ימה וקדמה, לשון פרץ שהוליד את חצרון עד דוד, ומלך פורץ גדר)...
אבל כשחזר מחרן וכבר השיג דרגתו, אז זכה לשם ישראל - דהיינו תרי"ג פקודין, שהאור כבר מאיר לו…. אם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ואז זכה לבחינת מלכות של יוסף, שהוא יסוד - שהוא למעלה ממלכות בית דוד שיונק ממלכות יוסף, יסוד צדיק. כמו שיוסף שמר את התורה בסתר (עיין אונקולוס על המילים וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ - וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵהּ עַל דְּקַיֵּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא), וגם יעקב אצל לבן, וע"י זה זכה לבחינת ישראל - ולבחינת מלכות יוסף - שישראל הוא מלשון שררה - כי שרית, והוא חסד - המשפיע (לעומת יעקב שהוא בחינת הסתר ודין, עקב - דוחה עד הסוף, בחינת מקבל). יעקב, דין, מלכות, מקבל את השפע מבחינת ישראל - אור ישר, לי ראש, וברכות לראש משביר, תהיין לראש יוסף, חסד, יסוד, משפיע… ולכן אמר לעשו אם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, שע"י זה זכיתי לבחינת "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה והיה עשו כקש)...
"יעקב אבינו לא מת" בעוה"ב - דוקא בגלל שהוא מת בעולם הזה. כשזוכה לבחינת מיתה - אז ישר-אל, האור מאיר לו - עולמך תראה בחייך.
אעבדך שבע שנים ברחל... כח האיפוק והעיכוב...
ויהיו בעיניו כימים אחדים... כי מי שיש לו כח האמונה בחזקה, כבר רואה את הסוף במוחו כאילו שזה עתה
ויאבק איש עמו עד עלות השחר – עד שמאיר, ואז המלאך אמר "שלחיני כי עלה השחר" – כי כבר אין לי מה לעשות, האור כבר זורח. ולא יכול לו, כי יעקב נאבק כל הלילה בבחינת אמונה. ואז בירכו עם השם ישראל, כי ישראל זה ההפך של יעקב (עקב = סוף), ישראל (ישר, לא בסוף). דהיינו שמאיר האור. כי אחרי לילה ארוך זוכה האדם להארה, זוכה לבחינת תרי"ג פיקודין, בחינת עץ החיים. ואע"פ שאין ליעקב חלק בעוה"ז, ע"י השם ישראל וע"י אמונה ותורה הוא זוכה ל"עולמך תראה בחייך" שאפילו בעוה"ז האור מאיר לו.
יעקב בחינת תורה של תרי"ג עיתין, ישראל בחינת תורה של תרי"ג פיקודין
הגמ' בבא קמא דף ח. שני אחים שירשו אביהם וחלקו ביניהם, ובא בעל חוב וגבה מאחד מהם, שאול הגמ' פשיטא, האם אחד הוא בן לירש חובת אביו והשני לא?אברהם קבל הכל מהקב"ה - עוה"ז ועוה"ב, אבל נשאר לו חוב של "גר יהיה זרעך"... יעקב ועשו ירשו חלקו ביניהם, עשו לקח עוה"ז ויעקב ועוה"ב. ועיין ילקוט שמעוני תחילת שמות, משל למלך וכו' בשביל שאני משמש לפניך אני מפסיד? כשנתפשנו אתניהו לך לעבד, דהיינו שעכשיו שעשו לקח עוה"ז, הוא כאילו ברח ולא גבה הקב"ה את החוב ממנו אלא רק יעקב ובניו ירדו למצריים, אבל לעתיד לבוא כשיתפשנו, אז יקויים "את אחיך תעבוד". (באותו יום שלמדתי גמ' זו עם אברהם בני, ראיתי את המדרש הזאת בילקוט. פלא פלאים!)
יעבור נא אדוני לפני עבדו... ואני אתנהלה לאיתי לרגל הילדים (כל הנשמות שצריכים לרדת) ולרגל המלאכה אשר לפני – כל הבירורים ותיקונים, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה... שנאמר ועלו מושיעים לשפוט את הר עשו, דהיינו עד גמר התיקון ועוה"ב, שם ניפגש שוב. וידו אוחזת בעקב עשו כבר רימז על זה כשהיו במי אמם.
ביקש יעקב לישב בשלוה, קפצה עליו רגזו של יוסף. "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז" – עשו, לבן, דינה, ויוסף. אמר הקב"ה לא די להם לצדיקים שמקבלים עולם הבא, רוצים גם שלוה בעולם הזה? כי יעקב בחר לו עולם הבא, כי זה כל בחינתו, אז לא היה מתאים לו לבקש שלוה בעוה"ז…
-------
למה צריכים 3 אבות - ג' קוים – חסד, גבורה, תפארת?
כי כל הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו, עולם חסד יבנה – בחינת אברהם. זה תולדות השמיים והארץ בהבראם. (אברהם גימטריא , דהיינו 248 מצוות עשה - פיקודין, שבהם נפקד אור של מעשה שבראשית)
רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין – דהיינו שכל הטוב שרצה להיטיב לנבראיו (אברהם) יגיע אליהם גם מבחינת הדין (בחינת יצחק), כדי שלא ירגישו נהמא דכיסופא ופירוד מה' מבחינת מקבל... אבל כיון שראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים (דהיינו יעקב, שילוב של ר"ח גמ' יצח"ק ומים דהיינו אברהם, חסד, יוקח נא מעט מים). מה הפירוש שראה שאין העולם מתקיים? דהיינו שאין באפשרותנו לקבל את האור הגדול מדין בבת אחת, אלא צריך הרבה זמן, שתא אלפי שנין של בירורים ותיקונים לאט לאט, וזה בחינת רחמים, שמעכב את הדין ואינו מעניש על פי מעשיו מיד, אלא נותן לו זמן לתקן ולעשות תשובה במשך שנים רבות. אבל בסוף, הכל יהיה בדין, ולכן יש חז"ל שהקב"ה נוטה לכל האבות בסוף הימים ואינו מציל את ישראל רק בזכות יצחק.
אח"כ ראיתי בבית אהרן פרשת וארא ממש כעניין זה, וזה לשונו - "והעיקר רצה שגם מדה"ד יסכים על הטוב וראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים זה יעקב ר"ח גי' יצחק מדה"ד מי"ם מדת החסד."
-------
איך יצחק קיבל בחינת דין? ע"י שמסר נפשו בשעת העקידה. שהרי אברהם הוא מידת החסד, אברהם אוהבי, והשטן טען שאברהם עובד את ה' בבחינת אהבה והשפעה לזולת כי זה טבעו, לכן ה' ניסה את אברהם בניסיון העקידה, ויקח בידו את האש ואת המאכלת, אברהם לקח לידו מידת האש וגבורה – וילכו שניהם יחדיו, ואברהם נכלל עם יצחק. ה' יראה לו השה לעולה בני, לשון יראה – מדת יצחק, ושוב כתוב "וילכו שניהם יחדיו" שנכלל מדת אברהם עם יצחק, ויצחק קיבל בחינתו ע"י אברהם. ובסוף כתוב "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה כי לא חשכת את בנך את יחידך ממני, כי אם היית עובד אותי רק מתוך הטבע שלך - מדת אהבה, איך יכולת לעקוד את בנך? בזה אני יודע שאתה ירא אלוקים – בחינת יראה.
אח"כ ביעקב כתיב – וישבע בפחד אביו יצחק, שיעקב גם כלל את עצמו עם מדת יצחק. וישב יעקב בארץ מגורי אביו – לשון "יגורו ממנו כל יושבי תבל". (יש ארבע לשונות: ירא, פחד, חרד, גור). ויחרד יצחק חרדה גדולה).
------
ולכן זה כל מהותו של יעקב, דהיינו אמונה וכח האיפוק, לחכות לעתיד לבוא. כי הוא ענין הרחמים ששיתף הקב"ה עם הדין כדי להביא עליהם את כל החסד אשר דיבר
(ולכן, מי שעובד את הה' מבחינת אמונה, אע"פ שאינו מרגיש תענוג עכשיו, זוכה מדה כנגד מדה לרחמים מרובים.)
ויעקב הוא בחינת תורה, תפארת. למה? כי מה מהותה של התורה?
וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך... חז"ל אומרים שראה את מעשיהם של הרשעים, עמד וגנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. איפה גנזו? בתורה.
מה הפירוש של מאמר זה?
הקב"ה שם את אדם הראשון בגן עדן לעבדה ולשמרה (מצוות עשה ולא תעשה)
למה איננו רואים ציווי שלא לאכול מעץ החיים? הקב"ה רצה שיאכל מעץ החיים (בחינת "לעבדה" – דהיינו שבתוך המצווה עצמה נפקד האור הגנוז), אבל זאת רק אחרי שיקיים את ה"לשמרה" לא לאכול מעץ הדעת. אבל כיון שאכל מעץ הדעת ולא קיים את ה"לשמרה" – ממילא גירש אותו מגן עדן שלא יאכל מעץ החיים ויקבל את כל האור של גמר התיקון קודם העת.
מהו העינין של עץ הדעת טוב ורע? כתוב בזוהר שהתורה שלנו הוא עירבוביא של טוב ורע, מותר ואסור, כשר ופסול, טמא וטהור, ועלינו לעשות בירורים במשך שתא אלפי שנין של האור מתוך החושך (במחשכים הושיבני ה' – זו תלמוד בבלי).
יש שני בחינות בתורה. תרי"ג עיתין – עיצות, לפני התיקון (בחינת יעקב – אמונה, לבסוף). ותגי"ג פיקודין, דהיינו האור עצמו שמשיגין בתורה ומצוותיה כשזוכה להיות בבחינת "צדיק לעתיד לבוא" (שיכול להיות גם בעוה"ז – כמש"כ עולמך תראה בחייך. וזהו שני העצים בגן עדן, עץ הדעת טוב ורע הוא הערבוביה, דהיינו, כשהאור עדיין מוסתר וצריך הרבה בירורין. ועץ החיים הוא בחינת התגלות האור – תרי"ג פיקודין.
הקב"ה רצה לתת לאדם הראשון את כל אור של מעשה בראשית בבת אחת על ידי קיום מצוה אחת של "לשמרה" – מצוות לא תעשה שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, כי לא רצה שיצרך לבירורין של טוב ורע, אלא לקבל את כל האור בבת אחת ע"י שיקיים מצוה אחת לא לאכול דוקא מעץ הבירורין, מעץ התורה של עירבוב.
והנחש אמר לה, "כי יודע אלוקים כי ביום אכלך מננו והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע". אם הנחש סתם שיקר למה הייתה מקבלת דבריו? אלא שהוא אמר אמת. כי יש בכח התורה דרך בירורים טוב מרע, לעשות את האדם כאלוקים, כמו שכתוב "עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו" – דהיינו הצדיק מברר הטוב ומרשיע את הרע ובסוף היצר משלם שניים (או שזה משל לשכר הגדול שמחכה לצדיקים, או כי האדם יקבל גם שכר על הפרישה מעבירה וגם על עשיית המצוות, או כי הצד הרע יקבל עונש והצדיקים יקבלו שכר – שזה נחשב לתשלומי כפל.)
אדם חשב שיכול לקפוץ ישר ללתרי"ג פיקודין בלי התרי"ג עיתין, ו"אכל" את העץ הדעת טוב ורע...
אבל "בעלילה באתה על בני אדם", הקב"ה ידע שאינו יכול לקבל את כל האור במידת הדין בבת אחת, וידע שהוא יאכל מעץ הדעת, דהיינו שהוא יצטרך תורה מבחינת עירבוביה של טוב ורע, ולכן שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו, שגירש אותו מגן עדן לעוה"ז, עולם של עירבוב טוב ורע, קוץ ודרדר, בזיעת אפיך תאכל לחם, כמה עבודות צריכים עד שמוציאים לחם מו הארץ? כמה בירורין צריכים בעולם הזה להוציא אור מתוך החושך? וזה בחינת תורה של עוה"ז, עץ הדעת טוב ורע. עד גמר התיקון, ואז יהיה לנו את האפשרות לאכול מעץ החיים ונחיה לעולם בתחיית המתים, כתחילת מחשבתו.
ואז יזכה ל"עבדה" – למצוות עשה של לאכול מעץ החיים ויחיה לעולם (עולם חסד יבנה – זה אברהם = 248 פיקודין, שבהם נפקד כל האור של מעשה בראשית).
המוציא לחם מן הארץ - המוציא אתכם מארץ מצרים. כמו שהוצאת לחם מן הארץ כרוכה בהרבה בירורים, כן הקב"ה הוציא ישראל ממצרים ע"י הרבה בירורים ועמל מצד ישראל, עד וינצלו את מצרים, אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים.
ולכן יעקב הוא בחינת תורה. כי כל הענין של יעקב זה ששיתף עמו מדת הרחמים, בחינת זמן, אתנהלה לאיתי לרגל מלאכה אשר לפני... (עקב אשר שמע אברהם בקולי ... )
זאת התורה, אדם (ולא איש) כי ימות באוהל, יעקב הוא אדם, איש תם = מת יושב אוהלים
ממית עצמו בעוה"ז ע"י התורה, כדי שיגיע לאור הגנוז לעתיד לבוא
ולכן יעקב הוא בחיר האבות, והיה דומה לאדם, כי הוא היה התיקון של אדם, בבחינת תורה,
ויוסף היה דומה ליעקב - אלא תולדות יעקב יוסף, שהיה דומה לו בהרבה דברים – עיין ילקוט שמעוני, כי הוא היה ההשלמה של יעקב, בחינת יסוד, שהוא מחבר ממטה למעלה (עיין בית אהרן פשרת וישב), והוא קיבל ממנו כח האיפוק, כמו שרואים באשת פוטיפר וגם כשלא גילה לאחיו, וכו'
בא חבקוק והעמידן על אחת – כי כל התורה הוא בחינת אמונה, ואמונתך בלילות
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה – כי יעקב הוא התיקון של עוה"ז שמגיע השמיימה לגן עדן לתיקון הראשון של חטא עץ הדעת טוב ורע… שופריה דיעקב כשופריה דאדם… ואלא תולדות יעקב יוסף - יוסף הוא בחינת יסוד ההולך ממעלה למטה (ראב בית אהרן פרשת ויחי), אז אולי הסולם היה רמז ליוסף..
יעקב בירך את יוסף בפרשת ויחי - הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה… אומר הבית אהרן ש"עוד" מרמז על יוסף, וכן אמר אביו על הפסוק "עוד יוסף חי". ואין הבית אהרן מסביר דבריו. ומצאתי שהמילה עוד = יסוד. (ע' = 70 מביא צ'-צדיק)
עקב של אדם נהיר כגלגל החמה, אולי הפירוש הוא שיעקב (לשון עקב) הוא התיקון של אדם שיביא את העולם למצב של "ויהי אור הלבנה כאור החמה"
עקב של אדם כגלגל החמה – שופריה דיעקב כשופריה דאדם. יעקב הוא בחינת אמונה, בחינת הלבנה, אבל לעתיד לבוא, בעקב של אדם, הוא יהיה בחינת חמה, ולא כמו עכשיו בחינת לבנה… ומי ראה מראה זו? אברהם אבינו כשנכנס למערת המכפלה, עקב אשר שמע אברהם בקולי… אברהם כבר הכין את הבחינה של יעקב (וישא עניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו - הזוהר אומר שזה השלושה אבות). כי חסד צריך דין, ודין צריך רחמים כדי שהעולם יתקיים, והכל אחד. כמו שאומר המדרש: יעקב אשר פדה את אברהם!
(הילקוט שמעוני מביא בפרשת מקץ הרבה דברים שהיו דומים בין מרדכי ויוסף - וירכב אותו ויקראו לפניו… אולי כי המן מן התורה מניין? המן העץ, וכמו שיעקב ויוסף היו התיקון של אדם הראשון, מרדכי תיקן עוד בחינה ע"י מחיית המן)
וישב יעקב – עשה ישיבה – דהיינו בחינת תורה, בארץ מגורי אביו בחינת יראה, כי ראשית חכמה יראת ה', כמו שכתוב ולקחת מראשית... ושמת בטנה, דהיינו ששה סדרי משנה, כי התורה הוא כלי ליראת ה'. יראת ה' היא אוצרו... כלי הוא רצון, כי התורה טבלין ליצר הרע ומתקן את הרצון, לכן נמשלה התורה לכלי – שהתורה מתקנת את הכלים, אבל רק מי שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, כי אין טעם לכלי בלי הפירות שבו, ואין טעם לכלי גדול ופירות מועטים. בראשית ברא אלוקים, בשביל ראשית דהיינו יראת ה', ברא את העולם. כי אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמיים, דהיינו מדת הדין, ראה שאינו מתקיים, כי אין בור ירא חטא, לשון בור – והבור רק אין בו מים, מים זו תורה, בור זה כלי שאינו מתוקן, כי צריכים כלי להחזיק את היראה, שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו תורה, שהוא הכלי להחזיק את היראת שמיים, דהיינו כשיש כלי מתוקן ורצון להשפיע אז היראה הוא יראה עלאה. כי יראה תתאה הוא מהרצון לקבל – שלא רוצים עונש. אבל יראה עילאה הוא פחד להפסיד את האהבה, דהיינו שרוצה השפעה. וזה כלי מתוקן שמחזיק יראה עילאה.
איש ידע ציד אשי שדה = 1119
איש תם יושב אהלים =1149
יש ליעקב 30 יותר מעשו
הנקודה הפנימית, ה"יוד" שקיבל מאברהם, מיצחק, ובתוך עצמו = 30
עוד יש לאמר יהודה = 30, כי כל ישראל נקראים יהודים על שם יהודה, דלית ליה מגרמיה כלום
יהודה הוא י-ה-ו-ה עם ד. הבית אהרן אומר שד' יש לו 3 פירושים. לשון דל ואביון, לשון דלת ופתח, ולשון עליה כמו דלה דלה. כי כל יהודי עובר 3 מצבים, קודם דל, אח"כ פתח של תשובה, ואח"כ עליה... ושוב אותו מהלך, כי ישראל נמשלה ללבנה, המתחדשת כל הזמן, ובזה מוסיף לעט לעט כל פעם יותר שלימות. ועיין לעייל בדרשה על הודיה, למה נקרא עם ישראל יהודים.
והנה שלושה עדרי צאן רובצין עליו, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים – הוא ראה שלושת האבות, ורק הוא היה יכול להוריד את האבן מעל פי הבאר כי הוא בחיר באבות, הבריח התיכון, וישק את הצאן, כי יעקב בחינת תורה. וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר - אולי לשון של גלגל, שהכח של התורה ע"י בירורים שבמשך 6000 שנים, עם כל הגלגולים, וגם לשון גלגל, שמגלגל משהו לעט ולא בפעם אחת.
הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, היצר מצליח כשנושך בעקב ואומר שכל התועלת של תורה ומצוות הוא לאחר זמן, ואין לנו כח האמונה לחכות. אבל אם נשתמש בבחינת ראש (ישראל = לי ראש), לזכור בחינת ישראל שבא אחר יעקב – אמונתך בליליות, אזי נצליח להכניעו.