לעתיד לבוא הקב"ה מראה את היצר הרע לצדיקים ולרשעים. לצדיקים נדמה כהר, לרשעים נדמה כחוט השערה, דהיינו שלא היה להם צורך לתפס למעלה ולעבוד קשה, אלא היה אפשר להם לדרוך עליו ברגל בקלות.

הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, הנחש הוא היצר הרע, והוא (הבן אדם - ולא כתיב היא אע"פ שמדבר על האשה) ישופך ראש, דהיינו שיכול לדרוך עליך בקלות, כמו שמפרש התרגום: הוּא יְהֵי דְּכִיר מָא דַּעֲבַדְתְּ לֵיהּ מִלְּקַדְמִין, דהיינו, ע"י שהאדם זוכר מה גרם לו היצר הרע כשפיתה אותו והיה נראה לטובתו ובסוף נגרש מגן עדן וחזר לעפר, ע"י הזכרון הזה, הוא ישופך ראש.

ואתה תשופנו עקב, והיה עקב תשמעון, דברים הנחשבים לעקב, דהיינו אמונה (כמו שאומר הבעל הסולם), כי אמונתך בלילות זה שמרגישים חושך ובלי טעם נדמה לנו כ"עקב", למטה בחשיבות, אבל בעצם הוא הגורם של "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו'... והוא ראש בחשיבות. ואתה (היצר הרע) תשופנו עקב, כי כל המלחמה של היצה"ר הוא באמונה, בעקב הזה, כי שם נפלו הגיבורים. אבל עלינו להחשיב בחינה זו לראש ואז "הוא ישופך ראש".

ועוד כתיב בפרשתינו על היצר הרע - ואליך תשוקתו (להפילך) ואתה תמשול בו. ועוד לשון של למשול הוא לירד, כדכת' ורדו בדגת הים, וירדו בהם בפרך. ואולי זה סוד הכתוב והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צווארך. להבין זאת בא נקדים: התורה נקרא חירות, כדכת' חרות על הלוחות. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, כי התורה מלמדת אותנו אמונה, ומי שיש לו אמונה שהקב"ה דואג לכל צרכיו ועליו רק לדאוג לרצון קונו, אזי אין הוא צריך לכלום, כי אין לו שום צרכים או דאגות כלל, ואין לך בן חורין גדול מזו. למשל, אם מתפללים באמונה אז כל המחשבות זרות פורחים כי הבן אדם מרגיש חירות להתפלל רק לה' ולא לחשוב כלל על צרכיו, רצונותיו ודאגותיו. ומי שמקבל עליו עול מלכות שמים מעבירים ממנו עול דרך ארץ, כי הוא דואג רק לכבוד שמים אז דואגים לו לכל צרכיו ואין הוא צריך לדאוג ולעמל כלל עבור עצמו. למשל אם מסביבך יש הרבה אנשים רעבים המתווכחים ונאבקים על פרוסת לחם, ואתה במצב של שובע ועושר, אז אין לך שום דאגה ואינך צריך לרוץ ולעמל ולהתאבק כמוהם, ואתה בן חורין להתעסק בדברים יותר חשובים. אז מי שעוסק בתורה ולומד אמונה, אין לו שום צרכים ואין לך בן חורין גדול מזה!

ועכשיו הגימ' של חרו"ת = תרי"ד. ולכן, כאשר תריד - דהיינו כשתמשול על היצר הרע (מלשון ורדו בדגת הים) אזי יהיה לך חרות אמיתי, וממילא ופרקת עולו מעל צווארך, כמו שאמרנו, שמי שמקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול דרך ארץ.

חמשין פעמים אדכר יצאית מצרים בתורה, כי כל יציאה ממצרים נבחן לעוד קצת חירות מהיצר הרע… וידוע שבינה היא עולם החירות, כי בינה היא ענין של השפעה גמורה בלי צרכים כלל (כמו ביום כיפור) שזה נבחן לחירות אמיתי כנ"ל. ויש חמשין תרעין לבינה, כמו חמשין אזכרות של יציאת מצרים. וחז"ל אומרים שמשה רבינו השיג 49 שערים, כי לא יראני האדם וחי. האדם = 50. דהיינו לא יראני האדם בבחינת 50 כל עוד שחי. כי א"א לאדם להגיע לשער החמישים ועודו בחיים, כי זה נבחן לבחינת מוות ממש, דהיינו שכבר אינו רוצה אפילו לחיות לעצמו (ואז זוכין לתחיית המתים). אבל בעולם העליון מיכאל הכהן הגדול מקריב נשמות הצדיקים על המזבח.