כַּד נָהִיר יְמָמָא בְּיוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, סְלִיקוּ דְּחֶדְוָה סָלִיק (בראשית ח' ע''א) בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין, בְּנַיְיחָא בְּחֶדְוָה. כְּדֵין (תהלים יט) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂי

ד

מְסַפְּרִים, מַאי מְסַפְּרִים, אִי תֵּימָא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי סִפּוּר דְּבָרִים. לָאו הָכִי. אֶלָּא דְּנָהֲרִין וּנְצִיצִין בִּנְצִיצוּ דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה (מלשון ספיר), וְסַלְּקִין בִּשְׁמָא, דְּכָלִיל בִּנְהִירוּ דִּשְׁלִימוּ עִלָּאָה.

ה

וּמַאן אִיהוּ סִפּוּר. דְּנַצְּצֵי בִּנְהִירוּ דִּשְׁלִימוּ דְּסֵפֶר עִלָּאָה. וּבְגִין כַּךְ, סַלְּקִין בִּשְׁמָא שְׁלִים, וְנַהֲרִין בִּנְהִירוּ שְׁלִים, וְנַצְצֵי בִּנְצִיצוּ שְׁלִים. אִינְהוּ מְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי בְּגַרְמַיְיהוּ, מִגּוֹ נְהִירוּ דִּנְצִיצוּ דְּסֵפֶר עִלָּאָה, וְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי לְכָל סְטָר וּסְטָר (נ''א לכל כבוד וכבוד) דְּמִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ, דְּהָא מִנַּיְיהוּ, מֵהַהוּא סְפִירוּ וּנְהִירוּ, נָהִיר כָּל עִזְקָא וְעִזְקָא, וְנָצִיץ בִּנְצִיצוּ, בְּגִין דִּבְּהַאי יוֹמָא מִתְעַטְּרָן שָׁמַיִם, וְסַלְּקִין בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין.

שבת מלכתא, בחינת שלמות. שלם גי' = 400, דהיינו כל ד' הבחינות, חסד, גבורה, תפראת ומלכות, עם כל העשר ספירות שלהם = 400

מלכתא בחינת כל, מלכות = כלה, כל = 50, שלימות, כמו שאמרנו לעיל.

כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתיחדת לתתא ברזא דאחד למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד.

קודשא בריך הוא אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקריה עד דאיהי (דהיינו עד שהכסא = 86 = הטבע = מלכות = עמא קדישא) אתעבידת ברזא דאחד כגוונא דיליה (דהיינו, כשישראל מקבלים שבת, ומתענגים בה, וכל מלאכתם עשויה, וכו' דהיינו כעין עולם הבא, שכבר אין בירורין ואין דינים, אזי ה' אחד ושמו אחד, כי התגלה כל החסדים ואין פירוד) למהוי אחד באחד, והא אוקימנא רזא דיי' אחד ושמו אחד,

רזא דשבת איהי שבת דאתאחדא ברזא דאח"ד למשרי עלה רזא דאחד,

צלותא דמעלי שבתא דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאח"ד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עלאה,

כד עייל שבתא איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא

וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין (נ"א ואתעברו מינה) ולית שולטנו אחרא בכלהו עלמין

ואנפהא נהירין בנהירו עלאה ואתעטרת לתתא בעמא קדישא (למהוי אחד באחד) וכלהו מתעטרן בנשמתין חדתין, (חדשים, אבל גם לשון חד - אחד, כמו שהסברנו, וגם לשון חידו - שמחה, כי כשמתגלה שכל הדינים הם חסדים, זה מביא שמחה, כמו שאומר הזוהר במקום אחר שמברכין ה' בכל מקום על היין כי יין הוא דין, וכיון שהוא משמח את הלב, זה הבאת הדין לתוך חסד - שהוא כל תכלית הבריאה. וכל מילים אילו, חדתין, חידו, ואחו, כולם סוד אחד הם) כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין