יציאת מצרים (מבחינה פרטית)

יציאת מצרים (מבחינה פרטית)

https://docs.google.com/document/d/1cN4p8c02-9-0rgtmT1c0BjKqeO9ZbK39y6BgPwi6a64/edit

ארבע אבות נזיקין, השור והבור והמבעה וההבער.
יש גם ארבעה סוגים של יצר הרע:

קרן
תכונתו: כוונתו להזיק, ואין הנאה להזיקו,
חומרתו: כוונתו להזיק - הגם שזה רק ממונו המזיק, התורה מחייב את הבעלים.
קולתו: תם משלם רק חצי נזק, משום אין דרכו להזיק
עבירות שבין אדם למקום – להכעיס: דהיינו עבירות שעושה האדם להכעיס, ולא לתאבון. אע"פ שיש סיבה חיצונה למה אני עובר את העבירה, חייבין. אבל בדרך כלל משלמים רק חצי נזק, כי אין הכוונה של יהודי ממש להכעיס, אלא יותר מתוך חסרון התחשבות והתבוננות.

הבור
תכונתו: ,תחילת עשייתו לנזק -

דין: ברשות הרבים חייב, ברשותו של מזיק פטור
חומרתו: התורה שם אותו ברשותו - אדם צריך לראות איפה ללכת וגם כלים לא הולכים לבד
קולתו: אין דרכו ללכת - שור ולא אדם חמור ולא כלים בגלל שרק גרמה
עבירות שבין אדם למקום – לתאבון: תאוות אסורות, בגלל שיש לאדם תאווה לזה, זה נמשלה לבור, כי קל ליפול בפנים. והתאוות נמצאים בדרך כלל ברשות הרבים, והם הפקר כמאמר הכתוב, זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם. כי היצר מפתה אדם בתאוות שהם חנם, ועוד פירוש ברשות הרבים - דהיינו ברשות שיש יותר מאחד. שתאוותו נחשבת בעיניו לרצון חשוב גם לעומת רצון ה', דהיינו כאילו יש כביכול שתי רשויות. והחוטא לתאבון מקלקל השור המתגאה, אבל לא אדם גי' מה', דאם מרגיש ביטול זה מתכפר לו. ולכן בזמן המדש הביאו שור לקרבן, לשחוט את הגאות שיגיע לבחינת אדם. וגם חמור לשון חומר הוא מזיק, אבל לא את הנשמה והכלים שבנה לעצמו תשוקה גם לרוחניות. כמו שאומר הזוהר שהשטן שולט לאחר מיתה רק על הבשר. ואולי זה דווקא בחוטא לתאבון, אבל החוטא להכעיס מקלקל גם את נשמתו.

המבעה
תכונתו:, יש הנאה להזיקו
חומרתו: חייב על היזק ממונו
קולתו: רק חייב ברשות הניזק, שמירה פחותה מועילה לו, שמין אותו ע"ג שדה אחר
עבירות שבין אדם לחבירו לתאבון: שאפילו שהוא רק רוצה לאכול או לעשות דברים רגילים, ואין כוונתו להזיק לזולת אלא רק להיטיב עם עצמו, חייב ברשות הניזק, דהיינו אם הוא גורם רע לחבירו כדי למלאות תאוותו, חייב, אפילו שזה רק ממונו – דהיינו לא נשמתו אלא שגופו חשק וגרם לו. אבל שמירה פחותה מספקת, כי האדם בר שכל ואינו מועד לגרום רע לחבירו אם מנסה לשמור את עצמו. וגם בשמים שמין את מעשיו ע"ג שדה אחר, כלומר לפי מנהג ומעשי סביבו, ומה שמקובל.

שן: הזיקו מצוי

ההבער
תכונתו: כח אחר מעורב בו (רוח מצויה), מזיק דרך הילוכו
חומרתו: חייב אפילו הדליק ברשותו
קולתו: טמון פטור
עבירות שבין אדם לחברו להכעיס: כמו הכועס, הרוצח, כי אין לו הנאה מזה, והוא עושה זאת רק כי כי כח אחר מעורב בו כמאמר חז"ל, שמי שכועס כאילו עובד עבודה זרה, וחייב אפילו מדליק ברשותו דהיינו בלי כוונה להזיק ממש, רק


רב

שור - קרן שן ורגל

בור

מבעה - אדם מועד לעולם

הבער - אש

שמואל

שור - רגל

בור

מבעה - שן

הבער - אש

וכשהזיק חב המזיק - לאתייוי קרן