והר סיני עש"ן כולו

שלוש סתירות שאינם סתירות, כי רוחניות הוא למעלה מ-עש"ן (עולם שנה נפש)

בקודש הקודשים חז"ל אומרים "ארון אינו מן המנין", כי הארון לא היה מחזיק מקום לפי שהיה עומד בנס, כמו כל דבר רוחני שאינו תופס מקום. ובקבלת התורה נאמר וירד ה' על הר סיני, ולכן בהר סיני הכל היה למעלה מן הזמן ולמעלה מן המקום. ואולי יש לפרש את הפסוק והר סיני עש"ן כולו שבא לרמז על ג' מימדים שעמדו למעלה מן הטבע, עש"ן - עולם, שנה ונפש.

עולם:

אמר הבית אהרן, וז"ל: כשהתייצבו בתחתית ובשפלות, אז ההר. כי אינו כשאר דבר גשמי הנתפס בזמן ובמקום. אבל כאן התחתית וההר מעלה ומטה כולם כאחד אצלו. ע"כ ויתייצבו בתחתית ההר והבן. ע"כ

ונראה לומר שזה היה בחינת משה רבינו, שמצד אחד לא היה עניו כמוהו, ומצד שני כתיב "ותחסרהו מעט מאלקים". ואולי זה מה שרומז לנו המדרש שמתאר כי מלכות רומי ניסתה לאתר את קברו של משה למעלה מאלפיים שנה לאחר פטירתו. משלחת רומית יצאה למושל בית פעור, שהפך ליישוב, ודרשה ממנו לסייע בחיפושים. המשלחת עמדה כנראה מעל המקום שנחשד כמקום קבורתו של משה, ומשניסו לאתר את הקבר, משום מה נדמה היה להם שהקבר מצוי למטה, מתחתיהם. כשירדו מטה נדמה היה להם שהקבר מצוי למעלה. וכך ויתרו מבלי שמצאו את מקום קבורתו.

שנה:

הבית אהרן מביא מדרש: מסיני בא. יצא לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה. אמר, לפי דקדוק לשון הכתוב ויוצא משה את העם לקראת האלקים משמע שהם הקדימו. והאריך הרב בזה. כי בדבר רוחני שאינו בזמן הא והא איתא. ע"כ

ונראה שהכוונה שלו הוא בעניין אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא. כי במקום אחד נאמר השיבנו אליך ונשובה. ובמקום אחר נאמר שובה אלי ואשובה אליכם. וכן נאמר במקום אחד ומלתם את ערלת לבבכם, ובמקום אחר נאמר ומל ה' אלוקיך את לבבך. כי שניהם אמת, כי הקב"ה הוא למעלה מן הזמן ולכן לפי אתערותא דלתתא שהוא רואה בעתיד, הוא יכול להקדים אתערותא דלעילא עכשיו. וכן כתיב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיהו כט כב).

וגם ראיתי בזוהר (בראשית ויחי מאמר דן ידין עמו תרצה-תשכה) לישועתך קויתי ה', רבי חייא אמר, כד"א והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. אמר ר' אחא, וכי אמאי קויתי והא סליק הוה יעקב מעלמא בההוא זמנא מכמה שנין, אמאי אמר דאיהו מחכה לההוא ישועה. אלא ודאי רזא דמלה, כדכתיב, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ישראל סתם. אוף הכא והוא יחל להושיע את ישראל, ישראל סתם. ע"כ. דהיינו ששמשון הציל בחינת ישראל (ז"א) ולכן יעקב קוה לישועה בעתיד, כי אין זמן ברוחניות.

נפש:

מצד אחד אמרו ישראל נעשה ונשמע, שמשמע שהם בחרו לקבל את התורה (בניגוד לכל העמים האחרים), אבל מצד שני חז"ל מסבירים את הפסוק ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם הר כגיגית (שבת פח ע"א) ולא היה להם בחירה.

ומבחינת העבודה זה נראה לנו כסתירה. האם אני עושה (דהיינו בוחר לעשות) או שה' עושה הכל? מצד אחד אומרים אני מאמין באמונה שלמה שהבורא י"ש עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. אבל מצד שני כתיב ובחרת בחיים, שמשמע שודאי יש להאדם בחירה. ואיך שייך בחירה אם ה' עושה הכל? אלא שברוחניות אין סתירה ושניהם אמת. ואכן אמרו ישראל נעשה ונשמע, וגם כפה עליהם הר כגיגית.

ואולי זה פי' הפסוק "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה". קודם קוה אל ה' כי הוא עושה הכל, ואז חזק ויאמץ לבך, כי אתה צריך לעשות כל מה שביכולתך. ואז שוב, קוה אל ה' - תכיר שלא אתה עשית אלא שהכל עשה ה'.

והר סיני עש"ן כולו, דמכיון שירד ה' עליו השיגו ישראל שבכל הבחינות, עולם, שנה ונפש, הקב"ה הוא למעלה מזמן, ממקום, ואין עוד מלבדו!

ועל פי האמת, כל אלו השלושה בחינות הם בעצם אחת, כי אתערותא דלעילא פי' שהקב"ה הוא היוזם, דהיינו שהוא עושה הכל, וממילא אין במה להתגאות כלל. אבל מצד שני, אתערותא דלתתא פי' שהנברא אכן עושה, וממילא יש לו מעלה וראוי הוא לקבל שכר. ושניהם נכונים!