שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

לדעתך. אני אמרתי להם שהוא ארץ טובה. חייכם שאני נותן להם מקום לטעות…

הקב"ה אומר לכל יהודי, אני מוציא אותך מעבדות לפרעה ומביא אותך לארץ ישראל - ישר-א-ל, להיות עבדים לי ולא לרצון הגוף, ואני מבטיחך כי טובה ה"ארץ" לשון רצון - מאוד מאוד, אבל יש 2 נסיונות באמונה (א) להאמין שהוא ארץ טובה אפילו שלא רואים את זה בעוה"ז, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, (ב) להאמין שיכול נוכל לה, כי לבטל רצונינו לפני רצונו הוא נגד הטבע. אבל אם חפץ בנו ה', אל תקרי "חפץ בנו ה" אלא אם חפץ ה' בנו - דהיינו אם אנחנו חפצים בה' אז ממילא חָפֵץ בָּנוּ יְהוָה--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת. ובאלו שני דברים טעו המרגלים, (א) הוציאו דבת הארץ רעה לומר ארץ אוכלת יושביה, הרצון הזה אוכל יושביה כי אין רואים את השכר, וב' כי חזק הוא ממנו, ואין לנו כח מול הטבע.

ולכן כתוב בזוהר שרצו לעשות פירוד בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, כי תושב"פ הוא בחינת טבע, והם לא האמינו שהקב"ה פועל בתוך הטבע, ורצו להישאר במדבר עם התורה שבכתב ועם המן, וכו' הכל ע"י השגחה עליונה כמלאכים, ולא להיכנס לארץ ולעבוד את האדמה, כי הבירורים של טוב ורע בתורה שבעל פה אינו שייך אלא לאנשי מידות ולבני ענקים, כי חזק הוא ממנו. כי באמת כדי לעשות בירורים בטבע צריך ללכת נגד הטבע, ולעשות אין מיש.

והימים ימי ביכורי ענבים, כמו שכתוב בבית אהרן, אם היו מצליחים, היו מתקנים חטא אדם הראשון. ונראה לי שיהושע בן נון היה משיח בן יוסף, וכלב בן יפונה היה משיח בן דוד.

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת-הָהָר

לתור את הארץ, להעלות את הרצון ע"י התורה… עלו זה בנגב, ע"י חסדים, ועליתם את ההר שהוא בצד צפון, צד שמאל דינים, ע"י מידת החסד תוכל לעלות בדין, כי צריכים גם אהבה וגם יראה

וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא;

שהרצון שלנו יהיה בחינת מה - ואנחנו מה, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם (גי' מה) כי תפקדנו

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן

הזוהר אומר חברון מלשון חבר, תלמידי חכמים שלומדים תורה שבעל פה

וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי,

אולי יש לומר,

אחי-אמור לחכמה אחותי את, כתוב בזוהר כי נשמות ישראל ותורה שבע"פ באים מאותו מקום למעלה (ז"א) ולכן הוא כמו אח או אחות, מ"ן - מיין נוקבין

ששי - ששה סדרי משנה

תלמי לשון תלמוד

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב;

נגב, ימין, חסד… כשעושים חסד (איזהו חסיד המתחסד עם קונו) מרגישים יבישות (זוהר - נגב = יבש), ואז מרגישים בחינת עמלק, עמל ויגיעה, וגם ספיקות (עמלק = ספק)

וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר

הר = צד שמאל, יראה, אז נהיה חִתִּי - לשון חיתת, פחד, יבוסי = פ"ח, נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים (פח"ד גם כולל מילת פח), אֱמֹרִי - לשון מורא, כמו שאמר ה' למשה בסיחון מלך האמורי, אל תירא אותו…

וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן

על הים - היינו מלכות, ושם צריך להכניעה הרצון כמו דוד (על י"ד = דוד, הירדן, לשון ירוד, יהודה עוד רד… וגם הירדן הוא בצד מזרח, יהודה היה במזרח, והם טענו שכל המידות הנ"ל הם קשים מלנשוא)

למה נקרא ארץ כנען? כי שם אין מנוס, או שמכניעים את הארץ - הרצון - לה' - ואז נהיה בחינת ארץ ישר-א"ל, או שנכנעים לשונאינו ח"ו.

שני הבחינות שטעו המרגלים (עיין לעייל):

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה -

בזה שאומרים שאין הארץ טוב, דהיינו שאיני משלם שכר טוב לאלו שעושים רצוני

וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ -

דהיינו שאני יכול להביא אתכם שמה, נגד הטבע

וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק; מָחָר, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר--דֶּרֶךְ יַם-סוּף

הכח של עמלק, עמל וספק, ושל כנען, כניעה לטבע, יושב בעמק אצלהם, ולכן הם לא יצליחו להיכנס לארץ, וצריכים עוד עבודה במדבר דרך ים סוף, במדבר = תורה, ים הוא מלכות, סוף, עד סוף התיקון.

וַיַּעְפִּלוּ = ר"ב, ורב יעבוד צעיר, אחי יש לי רב, דהיינו חרב, יהי לך אשר לך = 50, יעקב אמר יש לי כל = 50. ניסו ע"י כח החרב לעלות, ואין לישראל כח זו בלי השכינה, ולכן נפלו בחרב של עמלק בן עשו, ונכנעו ע"י הטבע כמו שאמרנו לעייל.