Uncategorized

מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ

הצלחה ברוחניות תלויה בסייעתא דשמיא. וזוכים לסייעתא דשמיא ע"י תפילה. וסוד התפילה היא לדעת מה לבקש, דהיינו לבקש בחינת "מה".

בחינת "מה" הוא שלמות הענווה, כמו שאמר משה "ואנחנו מה" (אולי: משה היה בחינת ז"א - שהוא בחינת מ"ה, שם הויה ב"מילוי אלפין"). וכן אמר משה "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו". שכוונת משה היה שאהרן גם כן עניו ובטל לגמרי בעיני עצמו, אז איך אפשר להתלונן עליו?

(תהילים קמד ג') "יי מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ". אולי כי דוקא מי שהוא בבחינת 'מה' הוא אדם אשר תדעהו. אדם בגי' = מה, כי יש לו בכח להשיג בחינה זו. אבל רק מי שמהפך בחינת אדם לבחינת "מה" זוכה ל-וַתֵּדָעֵהוּ. כי אדם הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שאם זכה הוא טוב ואם לאו הוא רע. ולוט היה עם אברהם אבינו והבחין בין טוב לרע ובכל זאת בחר בסדום, ואולי לכן נקרא לוט שהוא גם גימ' 45 כמו אדם, שלוט הוא מלשון ארור (אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה שתרגומו: לוֹט לִי יָת עַמָּא הָדֵין). דהיינו "אם לא זכה הוא רע", שבמקום להפוך בחינת אדם ל"מה" הוא הפך אותו ל"לוט".

וכן כתיב: מה יתרון לאדם מכל עמלו. אולי אפשר לפרש ש"מה" הוא היתרון לאדם מכל עמלו, דהיינו שכל עמלו הוא רק כדי שיגיע לבחינת "מה" - שיבין שלא עשה כלום.

ולכן לעתיד לבוא כתיב (יואל ב' כו): וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. כי אז ידעו כולם "אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא", שהקב"ה עשה הכל ואנחנו לא עשינו כלום. ואם כל זאת, נוכל להתענג על ה' מבחינת "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ" בלי בושה כדכתיב אח"כ וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. והאיך? הרי אם ה' עשה הכל, למה לא נבוש מבחינת "נהמה דכיסופא" באֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ? כי "מה" יתרון לאדם מכל עמלו, שרק ע"י עמלו זכה להשיג שבעצם הקב"ה "עשה עמו להפליא" - והוא לא עשה כלום, ולכן לֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם, כי רק ע"י עמלו השיג זאת.

ולכן חכמה נקרא כח-מה ולא "השגת-מה" וכדומה. כי רק ע"י כח העמלות זוכה האדם לבחינת מה, כי מה הוא היתרון של אדם מכל עמלו דווקא. וכל עוד שלא עמל, חושב האדם שהוא יכול לבד. ורק אחרי שעמל עד כלות הכוחות ורואה שאינו יכול להשיג כלום (כמו שנאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני) אז הקב"ה נותן לו את התורה במתנה, כמו שאמרו חז"ל - יגעת ומצאת תאמין. "והשגת" לא נאמר, אלא "ומצאת" שזה כמו מציאת חפץ הבא אליו בחינם (כידוע).