מהו הסוד של המילה "איכה"?

מובא בזוהר (חלק א דף כט/א) שאותיות "איכה" הם שאלה של "אי כה?". וזה לשון הזוהר:

ויקרא יהו"ה אלהי"ם אל האדם ויאמר לו איכה, הכא רמיז ליה דעתיד לחרבא בי מקדשא, ולמבכי בה איכה, הה"ד (איכה א א) איכה ישבה בדד, א"י כ"ה. ולזמנא דאתי עתיד קב"ה לבערא כל זינין בישין מעלמא, כדכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח, כדין תב כלא לאתריה, כדכתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד:

המילה כה הוא כנראה עניין של ברכה, כדכתיב "כה תברכו את בני ישראל", וכמו שרואים בשני מקומות אחרות בזוהר:

1. זוהר חלק ג דף יז/ב

איכה תרעה, איך תזון גרמך מעמיקא דנחלא דלא פסיק, איך תזון גרמך מנהירו דעדן עלאה. איכה תרביץ בצהרים, איך תזון לכל אינון אחרנין דאשתקיין מנך תדירא, ואנא הוינא אתזנא מנך בכל יומא, ומתשקיא, ואשקינא לכל אינון תתאי, וישראל אתזנו בי. והשתא שלמה אהיה כעוטיה, איך אהוי מתעטפא בלא ברכאן, כד יצטרכון אינון ברכאן ולא ישתכחון בידי.

2. זוהר חלק א דף קכ/א

ויוצא אותו החוצה וגו',א"ל קב"ה לא תסתכל בהאי, אלא ברזא דשמי יהא לך בר, הה"ד כה יהיה זרעך, רזא דשמא קדישא, דמתמן אתקשר ליה בדא (ברא), ולא מסטרא אחרא, כה דהוא תרעא לצלותא, בה ישכח ברכה, בה ישכח בר נש שאלתיה, כה ההוא סטרא דאתייא מסטרא דגבורה, דהא מסטרא דגבורה קא אתא יצחק, וההוא סטרא דגבורה כה אקרי, דמתמן אתיין איבין ופירי לעלמא… ויחשבה לו צדקה ויחשבה לו, דאף על גב דאיהי דינא, כאילו היא רחמי האי כה.