סוד ה' ליראיו

יומא ד: אָמַר רַבִּי מוּסְיָא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי מוּסְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מוּסְיָא רַבָּה: מִנַּיִין לָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא בְּבַל יֹאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: לֵךְ אֱמוֹר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר״

וכי באמת היו שלשה בשם רבי מוסיא, ובדיוק במאמר זה? וזה גם לא שם ידוע בש"ס. ועוד, למה "בַּר בְּרֵיהּ" ולא בְּרֵיהּ של האבא שלו? ומי הוא מוּסְיָא רַבָּה?

ונראה לומר שהשם מוסיא הוא רמז למשה. וכידוע דאתפשטותא דמשה בכל דור ודור. והגמרא מגלה פה איך הצדיקים זוכים לבחינת "סוד ה' ליראיו", והוא כי כמו אצל משה רבינו ע"ה נאמר בכל ביתי נאמן הוא, דהיינו שאינם מגלים מה שמשיגים ברוח הקודש (כמו הסיפור הידוע עם המגיד ור' אהרן הגדול לפני פטירתו בחג הפסח). ולכן אומרת הגמרא שרבי מוסיא - דהיינו משה שבדורנו, שהוא בן בנו של משה של הדור הקודם ("בן בנו" לרמז שאינו מדובר באביו ממש) שאמר בשם רבי מוסיא רבה, שזהו משה רבינו ע"ה, שלמד מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שכל מה שמגלים לו מן השמיים הוא בבל תאמר אא"כ נותנים לו רשות לגלותו, שנאמר וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.