ועתה ישראל

איך אפשר לעשות מצוות בשמחה כשיודע האדם את שפל ערכו וכל העוונות שבידו? ויש לומר שאם אנו עושים את המצוות כדי לתת נחת רוח להקב"ה, אז כל מה שאני מרגיש אין לו חשיבות כלל. כי הרי יש מליוני חילונים העוברים על כל מצוות התורה, וזה לא מפריעה לי לעשות מצוות באמור אלי כל היום איה אלוהיהם? כי ודאי אין אנו חושבים כן, כי אני יודע שעל המצוות שאני עושה אני יקבל שכר, ומה אכפת לי מאחרים. ולכן, ממה נפשך. אם מסתכלים על השכר שלנו, אפשר לטעות ולומר שאני רשע מלא עוונות אז למה לי לעשות מצווה זו? אבל כמו שלא עושים כן בהסתכלות על אחרים, למה עושים כן בהסתכלות על עצמנו? כי יש לנו להסתכל רק על הנחת רוח שיהיה להקב"ה מהמצוה שאני עושה עכשיו, אז אפילו אם ח"ו הרגתי את הנפש לפני כמה דקות, הרי בעיני ה' יתברך מה זה משנה אם אתה עברת עבירה או שמישהו אחר עבר עבירה חמורה? וכמו שזה אינו מפריעה לנו לעשות מצוות בזה שאחרים עושים עבירות, כך אין מדריגתנו ומצבינו צריך להיות בכלל נוגע למעשינו עתה. ובמחשבה זו אפשר תמיד לעבוד את ה' בשמחה בכל מצב שהוא!

ולכן אומרים חז"ל אין עתה אלא לשון תשובה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלוקיך וכו', כי ברגע שמבינים סוד זו של "עתה", אז לא משנה כלל מה שעשיתי קודם לכן, עלי רק להסתכל על "עתה" כי לעשות רצונך חפצתי ולא אכפת לי מרצוני! וממילא זוכה לתשובה שלימה על העבר.