כ' סיון - לכבוד שזכיתי להתחיל ללמוד הלכה עם מורי ורבי הגאון ר' יעקב ברנדוויין שליט"א

הלכה היא הכלה

אמר רב חסדא מאי דכתי' (תהלים פז, ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

ונראה לומר שכמו שיש ציון למטה יש ציון למעלה. (ומציון של מעלה דיבר רשב"י בסוף האדרא זוטא ממש במילים האחרונות שאמר לפני הסתלקותו על הפסוק: כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם). ואולי ציון למעלה הוא בחינת אור התורה, וציון של מטה היא בחינת הכלים של התורה. וכידוע שז"א ומלכות הם כנגד תשב"כ ותשב"פ.

ושמעתי פעם מהינוקא (רב שלמה יהודה בארי שליט"א) שהלכות הם כולם לפי שיעורים כי אור התורה אין לה גבול, וכדי להכניס את האור לתוך כלים, צריך להיות הכל לפי שיעורים ומידות.

ואולי לכן ציון של מטה, שהוא ארץ ישראל, כל אוכליה שיעורין, שנאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש וא"ר חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר (ברכות מא.). (וכן בעירובין ד: ארץ זית שמן (ודבש) ארץ שכל שיעוריה כזיתים) כי זהו מעלת ארץ ישראל, שהוא הכלים של האור של מעלה.

ורק ע"י הלכה אפשר לבן אדם ללכת בדרכי התורה שהוא אור האין סוף, ואז צפור מצאה בית ודרור קן לה. ולכן היא נקראת הלכה, שנאמר הליכות עולם לו, כי רק על ידם אפשר לאדם להיות "מהלך" באור פני מלך חיים, כדכתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. כי המלאכים ושרפים נקראים עומדים. משא"כ אדם שהוא מוגדר בתורת "מהלך" שכל הזמן הולך ומשתנה, אז איך אפשר שיהיה לו מהלך בין העומדים? רק ע"י הלכה שמגביל את האור לתוך הכלים של עולם הזה (וראיתי בבעה"ס בהקדמה לתע"ס שאור הזה הוא יותר גדול מאור המאלכים ובזה ניצח משה את טענתם שאין אצלם קנאה ושנאה ותחרות וכו' כי אין להם כלים גסים להכיל האור הגדול שהקב"ה רוצה לתת לנבראיו, כידוע שיש הופכיות בין האור והכלי). ולכן רק ע"י הלכה יכול להיות הליכות עולם לו. כי ההלכה מגבילה ומכניסה את האור הנצחי לתוך כלים של שיעורים ומידות.

וכשעיינתי במה שכתבתי לעיל ראיתי שה' עקבני לכתוב "אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הכלה" במקום הלכה. וב"ה שגילה עיני בדבר זה, כי הלכה היא אותיות הכלה, כי כלה היא בחינת כלי (מלכות), ואור התורה (ז"א) היא בחינת זכר שמשפיעה אל המלכות (ומלכות היא גם כן מלשון כלה). ובזוהר מובא על הפסוק "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם" שהתורה נקראת כלתו של משה. שמשה הוא בחינת ז"א, בחינת השמש, והלכה למשה מסיני היא הכלה שלו, בחינת מלכות, בחינת הלבנה. כי הלבנה אין לה אור משלה אלא ממה שמקבלת מהשמש. והיא תמיד מתחדשת. וכן היא התורה שבעל פה שהאור והחושך משתמשין בערבוביה, וע"י הד' אמות של הלכה אנו מבררין את האור מתוך החושך, ההיתר מתוך האיסור, הטהור מתוך הטמא, והכשר מתוך הפסול. ובסנהדרין כד. אמר ר' ירמיה במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג, ו) זה תלמודה של בבל.

וכשהיה בית המקדש, עיקר הכלים של האור של מעלה היו בתוך הכלים של המקדש, כי הוא דוגמה של מעלה, בנויה לפי מידות מדויקות, וכל עבודתו הייתה לפי שיעורים (עשירית האיפה, רביעת ההין, וכו'). ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שהקב"ה כביכול צמצם את אורו לשכון בתוך בני ישראל ע"י הכלים של הבית המקדש.

וכן התפלל שלמה המלך כשבנה את בית המקדש: "כי האמנם ישב אלהים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה אשר בניתי... ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו… להיות עינך פתחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהיה שמי שם." כלומר: "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" - אין להאור שלך שום דרך להתגשם, "אף כי הבית הזה אשר בניתי" (אולי המילה "אף" משתמש פה בלשון "אלא"). ועכשיו שבנינו את הבית, "ופנית וכו' להיות עינך פתחות אל הבית הזה", כי עינים הם אור החכמה כידוע, וע"י הבית הזה "אל המקום" יש עכשיו מקום וכלים לאורו יתברך בעולם הזה. ואיך יתכן שבני אדם יבנו כלי לאורו יתברך? כי "אשר אמרת יהיה שמי שם" - אתה קבעת בתורתך ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שהמקדש יהיה כלי לשכינתך בעולם הזה. אתה קבעת שהמידות ושיעורים הללו של בית מקדשך יהיה מקום לשמי (ש"שמי" הוא ג"כ התגשמות אור החכמה בתוך הכלים, כי לעצמיות קב"ה אין שם כלל, ושמותיו הם רק צמצום אורו בתוך הכלים של המידות שלו - למשל אדנות כנגד מלכות, צבאות כנגד יסוד, הויה כנגד ז"א, אהיה כנגד בינה, וכו' עיין זוהר שיר השירים, ועיין פיוט א-ל מסתתר).

אבל מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, כי רק על ידם יש לנו כלים להכיל אור האין סוף בכדי שיוכל הקב"ה לשכון בתוכנו בעולם הזה.

ובשלוש עשרי מדות התורה נדרשת בהם - אולי כי הלכה למשה מסיני קובעת הלכה למעשה ע"י 13 מידות אלו, שהם הכלים להאור של ה-13 מידות של מעלה.

ולמה אומרים חז"ל "אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה" ואינם אומרים סתם "אין להקב"ה בעולמו אלא דברי הלכה", או "אלא לומדי הלכה", למה דווקא ד' אמות של הלכה? ולפי מה שדיברנו מובן היטב, כי אין אורו של הקב"ה יכולה להתכלל בעולמו אלא ע"י השיעורים של הלכה, כי הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, והוא נקרא מקום כי אין העולם מקומו אלא שהוא מקומו של עולם! ורק ע"י הד' אמות, שהוא "שיעור" מקומו של אדם (שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם) אז יש כלים לאורו בעולמו. ולכן אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה פירוש, אין שום תפישה לאורו של הקב"ה בעולמו אלא ע"י שיעורי הקומה של האדם.

ואולי לכן שיעור תורה נקראת שיעור, כי עיקר תורה שבעל פה הוא שיעורים.