אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. אולי כפל הלשון בא לרמז שבחינת אברהם, שהוא חסד, הוליד בחינת יצחק שהוא דין. כי הנברא לא רצה רק לקבל מבלי להשפיעה, כי ע"י קבלה לבד הוא נפרד מהבורא. וזהו מקור הצמצום והדינים. ולכן אחרי הצמצום, אין הנברא יכול לקבל את האור עד אחרי הכשרת הכלים.

ואולי לכן כל הבארות אשר חפרו אברהם סיתמום פלישתים, כי הבארות מסמל את הדרך בעבודה שאברהם חתר בעולם, שהוא חסד. ובחינת הדינים באו וסתמו את נביעת המים, כי יש צמצום על החכמה כל עוד שהכלים של הנבראים אינם מוכנים. ולכן יצחק היה צריך לחפור שוב את כל הבארות ע"י בחינתו, שהוא בחינת פחד יצחק, שהוא היראה והאמונה, כי אז אין קטרוג של "למה מגיע לו?" כי מדה כנגד מדה, כשעובדים ע"י אמונה בלי טעם והבנה, זה סותם את פי המקטרגים ואז "מצאנו מים".

והזוהר כותב שיצחק אהב את עשו כי הולך מין אחר מינו. ואיך יתכן שדין של קדושה ימשך אחר הדין של הס"א? ואולי יש לפרש כך, שמקור הדינים של הס"א נובע מתביעת דין - דהיינו שהוא מקטרג שלא מגיע האור לנברא לפי מעשיו, דהיינו שעדיין לא נשלם הכנת הכלים, וזהו הגורם של כל הפורענויות והדינים.

ויש כמה בחינות של דין: (א) הקטיגור שתובע את הדין (ב) הסניגור שמלמד זכות ומבקש רחמים. (ג) הבית דין עצמו ששוקל את שני הצדדים. ויצחק הוא בחינת הבית דין, כמו שכתוב בזוהר שבראש השנה יצחק יושב על כסא הדין, ועשיו הוא בחינת המקטרג, כמו שכתוב שם, שעשיו מביא מטעמים לאביו מכל העולם של מעשי בני אדם ואומר ליצחק יקום אבי ויאכל מציד בנו - תתעורר הדין! ולכן יצחק אוהב את עשיו כי ציד בפיו, כי כל תכלית הבית דין הוא לשמוע את טענת התובע, ולכן הולך מין אחר מינו.

ולמה יעקב היה צריך לקחת את הברכות במרמה? הלא צדק עשיו בשאלתו "הברכה אחת היא לך אבי"? ולמה ענה יצחק לעשיו "וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים … וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי" וכו'?

ובכן, אנו רואים שכבר בהריון ה' אמר לרבקה "ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר" וכמו שאמרו חז"ל כשזה קם זה נופל, ו"לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים". אבל למה? האם באמת אין מספיק ברכות עבור שניהם?

ואולי כנ"ל, כי שני דרכים לנהוג בדין, ואי אפשר לנהוג בשניהם כאחת. כי הקטיגור תובע דין עכשיו, אבל הסניגור אומר, נכון שאין עדיין זכות או כח להנברא לקבל את האור ע"י זכות עצמו, אבל יש בחינת תורה (מימינו אש דת למו - ר"ח-מים) שנותן לנברא זמן ע"י תרי"ג מצוות עשה ולא תעשה, שלאט לאט יביא אותו לתיקון הכלים ולקבלת האור. וזהו בחינת יעקב.

וכמו שאמרו חז"ל, רצה הקב"ה לברוא את העולם בדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים. דהיינו שלא ביטל את הדין ח"ו, שהוא הצמצום, רק שיתף עמו בחינת יעקב. כי עשיו תובע דין עכשיו - כי זהו כל בחינתו. כמו שאמר "הרי אני הולך למות ולמה זה לי בכורה", כי הבכורה שייך רק בעתיד. אבל כל בחינת יעקב הוא "לאחר זמן", כי הוא נאחז "בעקב" עשיו, דהיינו שמחכה ל"עקבתא דמשיחא", ואומר יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי - שהם התרי"ג מצוות (עם לבן גרת"י) במשך אלפי שנים, וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים - שהם הנשמות שצריכים להיוולד, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה - שנא' ועלו מושיעים לשפוט את הר עשו. כי יעקב חילק עם עשיו כבר בבטן אימם, שעשיו יקח עולם הזה - עכשיו, ויעקב יקח את עולם הבא, לאחר זמן.

וכמו שכותב הבית אהרן בפרשת וישלח:

ונוכל לומר עם לב"ן. פי' לב"ן נקרא היצה"ר. ועמו שמרתי תרי"ג מצות. היינו ממה שמסית אותי היצה"ר לתאוות עוה"ז מזה אני מסלקו בעצמו לאהבת הקב"ה ומדבק את עצמו לתורתו ועבודתו. כי ממנו נקח לעבוד את י"י. רק היצה"ר עושה בכל יום את שלו. לכן ואחר עד עת"ה. היינו שאיני יכול לסלקו להיות שלימות הגמור עד שנעשה תשובה באמת. אין עת"ה אלא תשובה: עד כאן.

כי יעקב הוא ממש בחינה זו של "עִם לָבָן (היצה"ר) גַּרְתִּי (ע"י תרי"ג מצוות. כי א"א לסלק את היצה"ר בבת אחת, אלא ע"י תרי"ג מצוות במשך זמן) וָאֵחַר (לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי) עַד עָתָּה (עד שנגיע לבחינת תשובה ע"י ירידות ועליות במשך כל הדורות).

[ועוד מהבית אהרן: וכן כתיב כל ארחות י"י חסד ואמת ארחו"ת עולה תרי"ג [*אולי כוונתו שארחו"ת עולה תרי"ג + 2, דהיינו עם חסד ואמת]. היינו שכל התרי"ג מצות נלקחים ע"י הצירוף והייחוד של חסד ואמת כפי שדיברנו. עד כאן.

כי יהודי הוא תמיד בדרך, בארחות ה', ע"י חסד ואמת שהם התרי"ג מצוות, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה בב"א.]

ועל אלו שני הדרכים יש מאבק בין יעקב לעשיו "עד עלות השחר". כי עשיו תמיד מקטרג, אבל יעקב בא ע"י בחינת תורה ומכניס רחמים בתוך הדין. ובסוף עשיו הודה ליעקב על הברכות, דהיינו שעשיו הודה לדרך התורה של יעקב. וכל זמן שבני יעקב שומרים את דרך התורה אין ידו של עשיו יכול לשלוט. אבל כאשר תרי"ד ופרקת עולו… כי אז אין בחינת רחמים יכול להגן כנגד קטרוגו של עשיו.

ואולי לכן יש ליעקב שתי שמות, יעקב - לשון עקב (סוף) - שהוא השם של הכנת הכלים, בשעה שהוא נאבק עם עשיו ומחכה לעלות השחר בלי לראות את האור עכשיו, רק בדרך יגיעה ובאמונה על מה שעתיד לבא. אבל בעלות השחר המלאך קורא את שמו ישראל, כי שרית עם אלוקים - בחינת דין - כל הלילה - ותוכל. ועכשיו הגיע הזמן של האור - ישר-אל, לא בעקבתא אלא ישר - עכשיו.