עני רוכב על החמור

גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. (מ"ג זכריה ט ט) רבי יהושע בן לוי רמי: כתיב (דניאל ז) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה" וכתיב (זכריה ט) "עני ורוכב על חמור": זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני רוכב על חמור.

יש גאולה כללית וגאולה פרטית כידוע. מבחינת גאולה פרטית, אולי יש לומר שעני הוא בחינת יצר טוב, דכתיב: טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, כידוע שמדבר אודות היצה"ט ויצה"ר. והפירוש של מסכן הוא עני. ואולי אפשר לפרש כך: שבשלב הראשון של גאולה פרטית, שהוא בחינת יציאת מצרים, עוד לא זכה האדם לבחינת אוהבי ה' אלא רק ליראת ה'. ולבו עדיין חושק ברע אלא שהוא כופה את יצרו לעבודת הבורא ע"י יגיעה וע"י אמונתך בלילות. וזהו בחינת עני, כי הוא מרגיש כמו עני שאין לו מה שלבו חפץ. וזהו בחינת עני רוכב על החמור - זאת אומרת שהוא משליט עצמו על החמור בעל כרחו, ואז כבר אין החמור שולט עליו. אבל כשזוכה האדם לבחינת אוהבי ה' שנאו רע, נבזה בעיניו נמאס, אז הקב"ה מביא אותו לבחינת גאולה פרטית "עם ענני שמיא", דהיינו בניקל, דרך שמחה של מצוה. ואולי זה בחינת להנחיל אוהבי יש, שהוא זוכה להנחיל את ארץ ישראל.