איך זוכים להרגיש גדלות הבורא?
טהרת המחשבה אינו שייך ע"י בשר ודם, כי אין האדם יכול לשלוט על מחשבותיו שיהיו טהורים ובלי פניות ושקר כלל. כי כל מחשבות לב האדם רק ר"ע (רצון עצמי) כל היום. והדרך היחידה הוא רק ע"י הרגשת גדלות ה' יתברך, כי אז על פי טבע, הקטן מתבטל לגדול ומרגיש את הזכות הגדול שיש לו לעבוד את ה' שלא ע"מ לקבל פרס, כי עצם זה שנותנים לו לעשות משהו עבור מלך כ"כ גדול כבר נחשב בעצמו להשכר.
אבל איך יכול האדם לזכות להרגשת גדלות ה'? למה שהקב"ה יתן לו להרגיש גדלותו? הלא "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר"? אבל אם האדם מתפלל על זה ואינו מבקש להרגיש גדלות הבורא עבור עצמו כלל, אלא רק עבור שעל ידי זה יהיו מחשבותיו נקיים בלי שקר ופניות, אז יכול להיות שיתנו לו להרגיש גדלותו במידת מה, כל פעם יותר מהפעם הקודם (כמו הסיפור עם הבן איש חי שעשה תשובה כל יום על היום של אתמול בגלל שזכה תמיד להרגיש יותר גדלות הבורא עד שחש שלא עבדו כראוי כלל אתמול שלשום!). ואז אומר האדם להקב"ה - אני רוצה לעבדיך באמת אבל איני מסוגל, כי כל מחשבות האדם הם רק ר"ע כל היום, אלא א"כ תתן לי הרגשת גדלותיך ואז אוכל להיבטל אליך כנר בפני האבוקה בעבודה תמה ומחשבה נקייה. וכך פירש הרב חיים צנזער זצ"ל את המשך הפסוק - "וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר". אם הסיבה הוא לעבוד את המלך טוב יותר אז "חקר דבר".
ואולי זה הפשט בפסוק הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ - לא עבור עצמי כלל, אלא רק לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שמציאת חן תלויה בטהרת המחשבה.
וכן אמר משה בתהילים - תפילה למשה איש האלוקים: יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם - תראה לנו גדלותיך, למה? וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וכו' כדי שמעשי ידינו ימצאו חן בעיני ה'? כי ע"י ראיית פעלך והדרך וגדלותיך, ליבנו היה אחריך בלי שקר ופניות.
ובהמשך הקפיטל הבא (שהוא מחובר עם קפיטל זה) כתיב כִּי בִי חָשַׁק ... כִּי יָדַע שְׁמִי. ומי לימד אותו שמי? הלא ה'! אז למה ה' חושק באדם בגלל שיודע שמו, הלא ה' הוא זה שלימד אותו שמו? אלא כמו שאמרנו, מי שמבקש ידיעת שמו רק לעשות נחת רוח לה' אז זוכה לדעת את ה' וגם שה' יחשוק בו כי מחשבותיו הם לשמה.
----
וידוע שפסוק הראשון של קריאת שמע הוא יחוד עלאה וברוך שם כבוד וכו' הוא יחוד תתאה. ולפי מה שכתבנו לעייל - אמרה לי אם - שכנראה לכן "כבוד מלכותו" היא בחינת מלכות ממש, כי רק ע"י שמרגישים כבוד מלכותו אפשר לקיים את הפסוקים הבאים של "ואהבתה את ה' בכל לבבך וכו' ולכן זה מעין תפילה לה' – תן לי להרגיש "כבוד מלכותך" כדי שאוכל לקיים "ואהבת את ה' וכו'
