ברא יצה"ר, ברא לו תורה תבלין

איתא בגמרא ב"ב (טז, א) "אמר רבא ביקש איוב לפטור את כל העולם כלו מן הדין, אמר לפניו רבש"ע בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך" (אנוסין הן החוטאין - רש"י).

ושם אהדרו ליה חבריה (אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי)"אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל ... הקב"ה ברא יצה"ר, ברא לו תורה תבלין" (הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן - רש"י).

וצריך להבין, מה הקשר בין המילים של הפסוק לענין תורה שהוא תבלין? ואולי יש להסביר כך, שאליפז התימני ענה לו בתמיה: "האם אתה רוצה להפר עניין היראה - שהוא מעשה בלי להבין (אמונה), וגם עניין התפילה (תִגְרַע שִׂיחָה)? הרי כתוב בתורה "לא נפלאת היא ממך כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך - דהיינו תפילה, ובלבבך דהיינו יראה - לעשותו, בחינת מעשה. ולכן אין תירוץ לאדם שהקב"ה ברא יצר הרע ולכן אנו אנוסים, כי ע"י תפילה וע"י יראה האדם קונה לעצמו את התורה שהוא תבלין ליצר הרע. כי אין היצר יכול לעכב ע"י מי שירא את ה' ומבקש את קרבתו.