מצ"ש בראשית, ר"ח ל' תשרי

יום הולדת שנת מ"ז - "בני אתה אני היום ילדתיך"

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

מאי וייצר? אמר ר' שמעון בן פזי: אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי“ (ברכות – דף סא.)

ונראה לפרש את דבריו כך: כשאדם עושה לפי היצר טוב שלו אז היצר הרע צועק אוי, וכשהוא עושה לפי היצר הרע שלו, אז הנשמה צועקת אוי.

ויש לתמוה, אם כל מהות האדם הוא "אוי", אז למה נברא? רק לצעוק אוי כל הזמן?

ואולי יש לומר שיש שני בחינות אדם:

א) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה - שהוא האדם הגשמי, מלשון אדמה.

ב) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה - שהוא קומת האדם הרוחני, בחינת "מה" אדם ותדעהו (אדם = מה בגימ').

ור' שמעון בן פזי מדבר אודות אדם הגשמי, שהוא עפר מן האדמה. ולכן, כשעושה רצון קונו הגוף העכור צועק אוי. אבל כשאדם מתחבר לנשמת חיים שבו, לבחינת "מה", אז לא אכפת לו מעצמו (כמו שאמר משה רבינו ע"ה ואנחנו מה) כי הוא מתחבר לכלים של השפעה, דהיינו הרצון העז לעשות נחת רוח לה' יתברך. ושם אין "אוי". כי כל הצער שאנו מרגישים בעבודת ה' הוא רק בזמן שעיקר הכוונה שלנו הוא על מה שאני מקבל. אבל כשאדם מתחבר לנשמת החיים שבו ורוצה רק לעשות נחת רוח עבור ה' יתברך, שם יש שמחה אמיתי שנאמר ישמח לב מבקשי ה'. אם הביקוש שלי הוא ה' ולא אני, אז יש שמחה אמיתי.