דבר תורה לזכות רפואה שלמה למיכאל יעקב בן עידית
"ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו"
לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ
לפעמים נכנס לי מחשבה של ייאוש, כי ממה נפשך אין עבודתי שווה הרבה, כי כאשר עובדים כמו שצריך מיד נכנסים בי מחשבות של אנוכיות, פניות וגאווה, וכשלא עובדים כמו שצריך אז בודאי אינו טוב, אז מה התועלת? קרח מכאן וקרח מכאן.
ובחושבי זאת, פתחתי חומש אשר היה לפני, והקב"ה זימן לי את הפסוק הבא:
וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. (ויקרא כה, מו)
ובהתבוננות בפסוק חשבתי שאולי ה' רוצה להראות לי שיש שני בחינות של עבודה. יש עבדות של עבד כנעני ועבדות של עבד עברי. רוב הזמן אנו עובדים את ה' בבחינת עבד כנעני, מלשון כניעה ושפלות, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע. כי יש תמיד עליות וירידות, אור וחושך, ומחשבות של הבל, גאווה, יאוש, שאלות באמונה, וכו'.
וכמו שכתוב בזוהר (חלק א' דף רכא):
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים (בראשית ג ו), תא חזי, דהא בני נשא לא מסתכלין, ולא ידעין ולא משגיחין, בשעתא דברא קב"ה לאדם, ואוקיר ליה ביקירו עלאה, בעא מניה לאתדבקא ביה, בגין דישתכח יחידאי ובלבא יחידאי, ובאתר דדבקותא יחידאי דלא אשתני ולא מתהפך לעלמין, בההוא קשורא יחודא, דכלא ביה אתקשר, הה"ד (בראשית ב ט) ועץ החיים בתוך הגן. לבתר סטו מארחא דמהימנותא, ושבקו אילנא יחידאי עלאה מכל אילנין, ואתו לאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא, ומטב לביש ומביש לטב, ונחתי מעילא לתתא, ואתדבקו לתתא בשנויין סגיאין, ושבקו אילנא יחידאה עלאה מכל אילנין, הה"ד (קהלת ז כט) אשר עשה האלהי"ם את האדם ישר וגו' ודאי, כדין אתהפך לבייהו בההוא סטרא ממש, זמנין לטב זמנין לביש, זמנין לרחמי זמנין לדינא, בהאי מלה דאתדבקו בה, ודאי (שם) בקשו חשבונות רבים, ואתדבקו בהו. … וכדין אשתני אדם לכמה גוונין, זמנין דינא זמנין רחמי, זמנין מותא זמנין חיי, ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו, בגין דההוא אתר גרים ליה. ועל דא אקרי חרב המתהפכת, המתהפכת מסטרא דא לסטרא דא, מטב לביש מרחמי לדינא משלם לקרבא, מתהפכת היא בכלא טב ורע, דכתיב (בראשית ב ט) ועץ הדעת טוב ורע… תא חזי, לעלמא דאתי כתיב (ישעיה סה כב) כי כימי העץ ימי עמי, כימי העץ ההוא דאשתמודעא, ביה זמנא כתיב (שם כה ח) בלע המות לנצח ומחה יהו"ה אלהי"ם דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ וגו': ע"כ
וזה נקרא עבודת פרך. ועל זה אומר הכתוב "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" - עולם מלשון העלם, כי אנחנו בעלמא דאתכסיא, וכמו שאמרו חז"ל, לעולם יעסוק אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן "לעולם בהם תעבודו". עבודת פרך, בתוך העלמה, עם כל העליות וירידות ומחשבות של הבל - בהם תעבודו דייקא. ואל תחשוב על מדרגות גבוהות, אלא כשור לעול וכחמור למשא. וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם, כי כך היא דרכה של תורה בעולם הזה.
ועל זה נאמר בזוהר חדש (ספרא תנינא נח):
וְאִית דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות א) וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, דָּא קוּשְׁיָא, בְּחֹמֶר, דָּא קַל וָחֹמֶר. וּבִלְבֵנִים בְּלִבּוּן הַהֲלָכוֹת. דַּעֲלַיְהוּ אִתְּמַר וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתְּנוּ. בְּכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, דָּא בָּרַיְתָא. אֶת כָּל עֲבוֹדָתָם, דָּא פִּסְקָא. אֲשֶׁר עָבְדוּ בָּהֶם בְּפָרֶךְ פִּרְכָא. כַּד מָטוּ לְעָמְקָא שֶל הֲלָכָה אִתְּמַר בְּהוֹן לֵית הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי.
אבל אח"כ מגיעים לעבודה לשמה, בחינת עץ החיים, וכמו שכתוב בזוהר הנ"ל, שעוסקין בה כדי לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ, ועל זה נאמר, וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ. כי בעבודת עבד עברי (מלשון עבר השני) אין בו עבודת פרך, אלא כולו אור, מבחינת עץ חיים היא למחזיקים בה.