ענין ניסיון הַמָן

מה הוא העניין של לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא?

נראה לומר שמעשה המָן היה הכנה למתן תורה, לנסות את ישראל אם הם מוכנים לקבל את התורה.'למען אנסנו' כולל בתוכו שתי נסיונות שהם יסודי האמונה, שכל התורה כולה תלויים בהם. כמאמר חז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת 'צדיק באמונתו יחיה'.

(א) אמונתך בלילות, דהיינו אמונה בעולם הזה החשוך: המצוות עשה של וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, והמצוות לא-תעשה של אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. כי זה הוא ניסיון גדול לאדם לחיות עם אמונה שלימה שהקב"ה נותן לאדם כל צרכיו בכל יום, ואין לו לדאוג כלל על מחר.

וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר (בקר אותיות קבר), וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ, כי יש הרבה אנשים שחוסכים כסף ובונים בתים גדולים, ובסוף לא נשאר ממנו כלום כי יום המיתה לוקח את הכל מן האדם וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ בקבר, ומה שווה כל הונו אז?

(ב) האמונה שבסוף גם יתגלה טובו עלינו לעתיד לבוא, דהיינו אמונה שמתן שכרן של צדיקים מוכן להם לעתיד לבוא. כי זה כל ענינו של שבת, שהוא עדות שכל ששת הימים של העבודה בעולם הזה הם רק הכנה ליום שכולו שבת.

וזה היה כלול במצוות הבורא של שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ… (וביום הששי) וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ… וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר… דהיינו מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וכל התורה והמצוות שאנו מקיימים בעולם הזה הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר ב'ה' הידיעה (לאפוקי מקודם שכתוב רק בקר), דהיינו בוקרו של אדם בעולם האמת ובתחיית המתים לעתיד לבוא, כש"כ להגיד בבוקר חסדיך… שאז לֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ…. אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'.

והקב"ה צוה גם מצוות עשה (זכור) של שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, וגם מצוות לא-תעשה (שמור) של אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ--בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי דהיינו אמונה שכל מלאכתך עשויה לעתיד לבוא.

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. כי בעולם הבא כבר מאוחר מדי. והם כפרו בעולם הבא ולא רצו להאמין שיהיה יום שכולו שבת, אלו האנשים שאומרים 'אכול ושתו (היום) כי מחר נמות'.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי. כי שני עניני אמונה אלו הם יסוד לכל התורה כולה. (א) האמונה שלנו בעולם הזה, צדיק באמונתו יחיה ע"י דבר יום ביומו - ואל יותר ממנו עד בקר, בששת ימי העבודה כמו שכתוב "ואמונתך בלילות" שהעולם הזה דומה ללילה, (ב) האמונה בעולם הבא, להגיד בבוקר חסדך, דהיינו האמונה שכל העולם הזה הוא רק פרוזדור להיכנס לטרקלין, והאמונה שכל רצון הקב"ה הוא להיטיב לנבראיו, ובעיקר לעתיד לבוא. (לכן מי ששומר שבת מעלה עליו הכתוב כאילו שמר כל התורה כולה, כי זה הוא כל מטרת הבריאה).

ושני עניני אמונה אלו היו הכנה לעם ישראל לפני מתן תורה כמו שאמר הקב"ה "למען אנסנו הילך בתורתי (מצוות עשה) אם לא (מצוות לא תעשה). כי נסיון הוא גם לשון "שים אותו על נס", דהיינו כשעם ישראל מתגברים על הנסיונות האמונה, זה מרים אותם ומכין אותם לקבלת התורה.