לא המדרש עיקר אלא המעשה

פרקי אבות: "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ויש לשאול, א"כ אולי כדאי לעסוק בעיקר במעשה המצוות ופחות בעסק לימוד התורה? ונראה לומר שאם האדם לומד את התורה ע"מ לעשות, דהיינו לדעת איך לעבוד את ה' ולא סתם לידיעה בעלמא, אז הלימוד עצמו נהפכת לבחינת מעשה. כי בעצם לימוד התורה הוא גם מעשה. אבל כל עוד שהוא רק בבחינת מדרש, דהיינו לדעת ולא לעשות, אין לימודו נחשב כמעשה.

ברכת התורה

(ברכות יא' ב) מאי מברך? א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ור' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות ההלכך לימרינהו לכולהו.

ויש לשאול, איפה מצאנו שמברכים שתי ברכות על מצווה אחת? ואולי יש לומר שהברכה ראשונה הוא אתתערותא דלתתא, והשני הוא אתתערותא דלעילא. בראשונה אומרים "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה", דהיינו שצווה אותנו לעסוק בתורה. ולכן ר' יוחנן מסיים בה עם תפילה שהקב"ה יערב לנו עבודתינו ויגיעתינו, ומקש שנלמוד תורה לשמה, כי כל זה הוא מצידנו. ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל, וכמו מלמד, מי שמקשיב ועומל בה להבין, המלמד מלמדו.

אבל הברכה שניה הוא בחינת אתערותא דלעילא. אשר בחר בנו מכל העמים… בא"ה נותן התורה. דהיינו שמפאת שבחר בנו ואנו לו סגולה מכל העמים, ולא מפאת עבודתינו.

("ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. חבלים נפלו לי בנעמים אף נחלת שפרה עלי". בפרקי דרבי אליעזר (פרק כד) נאמר: "ר' שמעון אומר: קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו... והפילו גורלות ביניהם, שנאמר: בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמר הקב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנאמר: חבלים נפלו לי בנעימים".)

ולכן הוא נותן לנו את התורה מבחינת מתנה. כי בעצם התורה הוא למעלה מן השגתינו, כמו שנאמר והחכמה מאין תמצא, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אבל כשעמל בו ומבקש מה' אז הקב"ה נותן לאדם את התורה במתנה, כמו שמצאינו בחז"ל בכמה מקומות (אצל משה שעמל להבין 40 יום עד שנתן לו הקב"ה במתנה). וכתוב בספרים שלכן כתיב "יגעתי ומצאתי תאמין", ולא "יגעתי והשגתי". כי עלינו לעשות יגיעה, אבל בסוף זה מגיע אלינו מבחינת מציאה ומתנה.

ולכן, ע"י הברכה הראשונה, שהוא אתתערותא דלתתא מגיע אתתערותא דלעילא והקב"ה נותן לנו את התורה במתנה.

לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר

"אין מספר" בגימט' אמת. כי המילה "מספר" מראה על רבים, דהיינו יותר מאחד. ולעבוד את ה' באמת פירושו שאין הרצון שלי נפרד מרצונו יתברך כלל, דהיינו שאין נגיעות ואין פניות, הכל הוא רצון אחד ממש.

ואולי לכן אמר דוד המלך ע"ה "אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ", כי מהו אֲמִתֶּךָ? יחוד לבבי, כי אז "אין מספר" שזהו אמת.

והר סיני עש"ן כולו, הבית אהרן כותב שעש"ן הוא אותיות עולם שנה נפש, כי במתן תורה היה יחוד של כל הבחינות. ונראה לומר שאמת מבחינת נפש הוא כמו שאמרנו לעיל, דהיינו יחוד בלב האדם של רצונו עם רצון בוראו. וטוב ורע, ורשעים ומזיקין, ואפילו ס"ם ונחש ויצר הרע, הם בעצם רצון אחד עם ה' ואין עוד מלבדו.

ומבחינת שנה יש לומר שהקב"ה הוא למעלה מן הזמן ואצלו כל הזמנים הן אחד, כי אצלו אין מוקדם ומאוחר, ורוח אלוקים מרחפת ע"פ המים זה רוחו של משיח, כי סוף מעשה במחשבה תחילה וסופו נעוץ בראשו, וכל המצבים שנראים לפעמים כזמנים רעים הם הכל לטובה, כי הכל אחד הוא.

See: https://sproutvideo.com/videos/709cdab61819e7c6f8

ואמת מבחינת עולם הוא שהוא השורש של כל הכוחות כולם, ושאין עוד מלבדו יתברך בעולם. וכל מה שנראה שיש ריבוי כוחות בעולם לדוגמא יום ולילה, אור וחושך, קור וחום, שמש וירח, וכו' , כולם הם כוחו של הקב"ה.

בספר 'אליה רבה' כתב, שכשם שאין להפסיק בין 'ה' אלוקיכם' ל'אמת', כך אין להפסיק בין "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד". בכף-החיים פירש את כוונתו, שאין להפסיק בין שם ה' לבין המילים 'מלך' (בסגול), 'מלך' (בקמץ) או 'ימלוך', כי בזה משנים את הכוונה. ולפי זה נכון הדבר בכל מקום שאומרים זאת.

ולפי דברינו הנ"ל יש לתרץ את כוונת האליה רבה כך. שכשם שאלוקיכם הוא אמ"ת - שזהו בחינת "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד" ממש (א - עבר, מ' הווה, ת - עתיד), ולכן אין להפסיק בין אלוקיכם לאמת, כי אלוקיכם הוא היה הווה ויהיה, באותו מידה אין להפסיק בין המילים "ה' מלך", "ה' מלך", "ה' ימלוך" כי רק שלושתם ביחד הם אמיתת יחודו. ולכן אין אומרים רק ה' ימלוך לבד, או ה' מלך לבד. (והחידוש הוא, שכן בתורה ובתהילים הם נכתבו לבד, אבל אנו אין לנו להגידם לבד כמו שנאמר במדרש: "מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע, ופותח ואומר: 'ה' מלך...', וכל גדודי מעלה עונין אחריו...".)