אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת, אֶת-כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ--לְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה'. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ (למי נתן?) כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.

למי נותן ה' חכמה? למי שמשים עצמו כבהמה, דהיינו כשור לעול וכחמור למשא. למי שמקדים "נעשה" ל"נשמע" - לפני שמבין, כי ראשית חכמה יראת ה', ויראה פירוש עשיה בלי הבנה (שמעשיו מרובה מחכמתו).

ואולי זה הפי' מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים עג' כב'): וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ.