עם נקודות הכסף (שיר השירים)
ידוע שכסף הוא בחינת חסדים (וזהב הוא דין). וכשאדם מרגיש כיסופים הפירוש הוא שהוא חפץ חסד ולא חפץ כלום עבור עצמו. וזהו נקודות הכסף, כי נקודה זו הוא נקודת היהודי בתוכנו.
כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה' ב')
"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים" פי' שרק בחינת מעשה הוא בידינו, דהיינו לעשות יותר ממה שמבינים ולמרות כל מה שמרגישים. אבל בחינת מוחא וליבא, דהיינו הרגשת גדלות ה' (מוחא) והרגשת שמחה של מצוה (ליבא) הם בחינת "הנסתרות לה' אלוקינו" כמו שכתוב בפתח אליהו, ואינם בידינו אלא בידי שמים.
ויש לשאול א"כ, האם מותר בכלל לבקש מה' שישים שמחה של מצוה בליבנו, ושיתן לנו הרגשת גדלותו יתברך? הלא אמרנו שאין זה עניינינו אם מרגישים שמחה או לא, או אם יש לנו מוחין דגדלות או מוחין דקטנות. וגם אין זה עניינינו אם מרגישים גדלות הבורא או לא, כי עלינו רק להתייצב לפני ה' כעבדים בבחינת מעשה, בין אם מרגישים רצון או לא.
ונראה לומר שבודאי חייב האדם לבקש מה' שמחה של מצוה והרגשת גדלותו, השאלה הוא רק עבור מה הוא מבקש זאת. כי בודאי אין ראוי להתפלל רק עבור שיהיה לו יותר הנאה בעבודתו (הגם שזה עדיין יותר טוב מלהתפלל על מותרות כמו עשירות וכדו'), אבל הכוונה הנכונה והרצויה בעיני ה' הוא לבקש שמחה של מצוה רק בכדי שעבודתו יפעל מה שצריך ושימצא חן בעיני ה', כי ידוע שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה. ולכן, בכדי לתת להקב"ה יותר נחת רוח חייב להיות שמחה. וכן בכדי שיהיה לו "חומר דלק" לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עז. ובעבור כל אלו בודאי ראוי להתפלל שה' ישים בליבנו שמחה של מצוה. רק לו עבור עצמו.
וכן ודאי ראוי להתפלל על הרגשת גדולת המלך, אבל לא בגלל שהוא רוצה להרגיש יותר הנאה בזה שהוא עובד למלך גדול, אלא בגלל שהוא יודע שאין כל בריאה שבעולם יכול לעשות מאומה בלי תענוג כל שהוא, ובגלל שרוצה לעבוד את ה' לשם שמים ולא עבור שכר, ובגלל שיודע שאין לו את האפשרות לעשות כן בלי חומר דלק כלל, לכן הוא מבקש מה' שירגיש גדולתו רק בכדי שיוכל לעבודו שלא ע"מ לקבל פרס. כי איזשהו תענוג חייב להיות, אחרת א"א לעשות כלום. ולכן מבקשים שהתענוג יהיה בזה שהוא מרגיש גדלות הבורא, ולא עבור עצמו.
ואולי זה פירוש מאמר חז"ל "הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס", וכמו שמפרש הבית אהרן שפרס הוא מלשון פרוסה, דהיינו שלא ע"מ לקבל רק חלק מהתענוג, אלא כל התענוג. וזה פליאה, וכי עלינו לעבוד את ה' ע"מ לקבל תענוגים יותר גדולים? אלא יכול להיות שהפירוש הוא כך, שאם האדם עובד ע"מ לקבל שכר ותענוג, אז אכן יקבל זאת, אבל זה נחשב רק לפרוסה מהתענוג האמיתי, כי התענוג הוא בכלים של עצמו, כלים של מצרים - דהיינו עם מצרים - שהם מוגבלים, משא"כ אם עובדים את ה' מתוך הרגשת גדלות המלך, הנאה זו מבוססת על הכלים של הקב"ה שאין להם סוף, דהיינו נחלה בלי מצרים! אז למה לחפש אחר פרוסה קטנה כשהתענוג יכול להיות אין סופי כרצון הקב"ה להיטיב לנו. ואולי זה פי' הבית אהרן.
(אבל ההבחנה הוא דקה מאוד, כי ברגע שרוצה להרגיש גדלות ה' כדי שהנאתו יהיה אין סופי, שוב חוזר להכלים של עצמו. אבל העצה הוא לבקש מה' להרגיש גדלותו רק בכדי שיהיה לו חומר דלק לעבוד בלי שום חשבון של שכר כלל).
ובכן, קל מאוד לדבר מעניינים אלו אבל קשה מאוד ליישמם. וכמו שאומר הגמרא (ברכות ו ב) "מאי כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם (תהלים יב ט), אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם".