מובא במסכת שבת (דף קל"ח): תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: "חס

מובא במסכת שבת (דף קל"ח): תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל" שנאמר: "כי לא תשכח תורה מפי זרעו (דברים ל"א), אלא מה אני מקיים "ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו" - הכוונה שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

מה עניין הלכה ומשנה במקום אחד, הלא בימי ר' שמעון ההלכות היו המשנה גופה (שעדיין לא היה אפילו גמרא וודאי לא שולחן ערוך)!

ונראה לומר שמשנה הוא אותיות "נשמה". ואותו ר' שמעון שנתגלה לו מעשה מרכבה וסודות התורה בזוהר הקדוש הוא אותו ר' שמעון שנמצא כמעט בכל הלכה במשניות הש"ס. כי סודות התורה הם כמו נשמה לגופי תורה, שהם ההלכות. ובכל משנה והלכה טמונה הנשמה של אותו הלכה, שהוא סודות התורה. ור' שמעון וחבריו למדו הלכות עם אותו השגה אלוקית, ובאותו אימה ויראה ורוח הקודש שהיה שורה עליהם בשעה שדברו ברזי תורה, כי הכל אחד.

ואולי זה כוונת ר' שמעון שעתידה תורה שתשתכח מישראל בעניין זה, שהנשמה וההלכה לא ייחשבו כדבר אחד. ארבע אבות נזיקין, שור שנגח, שניים אוחזין בטלית, יציאות השבת שתים שהן ארבע, וכו' כל הדינים האלו הם דברים העומדים ברומו של עולם כהררים התלוים בשערה (צדיקים נדמה להם כהר, ולרשעים כשערה, כי אמונה הוא כשערה שכל ההר תלויה בו), וכל הלכה והלכה כולל בתוכו פשט רמז דרוש וסוד. ואוי לדור שלנו ששכחנו את פנימיות התורה, המשנה - הנשמה - שנמצא בתוך כל הלכה והלכה.

ונראה ששמעתי פעם בשם הבעה"ס שבעצם אין ההבדל בין תורת הנגלה ותורת הנסתר מבחינת התוכן. אלא שההבדל נמצא רק במה שמשיגים. כי יכול האדם ללמוד כל ספרי הזוהר ואריז"ל ואינו מבין דבר, כי הכל מדבר מדברים רוחניים שאין לעיני בשר שום השגה בהם. ובשבילו זה נחשב באמת לתורת הנסתר! ולאיש כזה, נראה שמוטב שילמד רק גמרא והלכה, כי לפחות יכול להבין את הפשט, והמאור שבה מחזירו למוטב.

אבל לצדיקים ובעלי השגה הרי שכל התורה כולה היא תורת הנגלה, כי התורה אינה מסתירה את עצמה מהם, והם זוכים לראות גם את הנשמה שבהלכה, כמו שכותב הזוהר בפרשת משפטים: לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה אנפין באנפין, ומלילת בהדיה כל רזין סתימין דילה, וכל ארחין סתימין דהוו בלבה טמירין מיומין קדמאין. כדין איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי, מארי דביתא, דהא כל רזין דילה גליאת ליה, ולא רחיקת ולא כסיאת מיניה כלום. עיין שם למשל של הזוהר לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוא, ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דילה, ואית לה רחימא יחידאה וכו'

ומה על אנשים כערכינו לעשות?

ונראה לומר (ברכות ל"ג) שאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד. וכמו שדיברנו פעם, יראת שמים = מעשה = אמונה. נעשה קודם לנשמע. כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת... דהיינו שבכח האמונה יכול האיש ישראל ללמוד גם הלכה וגם זוהר עם אותו התלהבות והתפעלות. כי מי שלפחות מאמין שיש סודי סודות בכל הלכה והלכה, ומעשיו גם מוכיחות עליו, כמו שכותב הזוהר במשל הנ"ל שמגו רחימו דרחים לה עבר לתרע ביתה תדיר, זקיף עינוי לכל סטר…. ומעוי ולביה ונפשיה אזיל אבתרה.. אז בכח האמונה הוא יכול לזכות להרגיש התפעלות ושמחה גדולה בלימוד גמרא והלכה ג"כ, ואולי גם יזכה לנשמה שבתורה (אבל לעולם ילמד אדם שלא לשמה, דהיינו שלא יצפה לזה, וישמח בחלקו גם ללמוד "לעולם" שלא לשמה, אם כך הוא רצון ה').

וא"כ, האם יש בכלל עניין לקרוא בספרי חסידות וזוהר אם בכל אופן אין אנו מבינים כלום? ודאי שכן! כי דווקא ע"י לימוד זוהר וחסידות מתפתחת ומתגדלת האמונה בתוך הלב, כי מתחילים להרגיש כמה עמוק היא התורה לאין שיעור, וכמה שאין אנו מבינים כלום (חכמה = כח מה), ומתחילים להרגיש גדלות השגת התנאים כמו רשב"י וחבריו וקטנות השגתינו, או אז מתחילים לאט לאט להרגיש גדלות והתפעלות כשלומדים משנה וגמרא גם כן. ואע"פ שלא יהיה דור כמו דורו של ר' שמעון עד שיבוא המשיח, זהו רק בבחינת "ברורה" דהיינו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, אבל ע"י האמונה שהלכה ומשנה הם "אחד" זוכין להשיג את ה"מקום" שנמצא בהלכה, כמ"ש וירא את המקום מרחוק.