[1] עיין רע"מ פרשת נשא דף קכד/ב: הה"ד ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. והאי עץ מר איהו כגוונא דנסיונא דסוטה אי סטת תחות בעלה אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין ובהון וצבתה בטנה ונפלה יר

[2] וכמו שכתוב בזוהר שהתכלת במשכן הייתה כנגד חג הפסח, כי המלכות עשה דין במצרים באותו לילה - שהוא צבע תכלת, והמילים 'מלכות' ו'תכלת' הם מאותו שורש).

[3] וכתוב בזוהר שהשם הנמחק במים אצל סוטה נכתבת פעם ביושר ופעם בהיפוך, כי י-ה-ו-ה בהיפוך עושה דין ברשעים, וכן אצל המן מובא ברע"מ פרשת שלח: דאת ה' בתראה דאיהי לשמאלא דגבורה … דתמן נדונין רשעים גמורים … ואתהפך לון שם ידו"ד הוה"י ואוליפנא מהמן הרשע "וכל זה איננו שוה לי" (שהיא סופי תיבות ה-ו-ה-י).

[4] כי "אות" מראה על הכלל כולו, כמו אות שבת, תפילין וברית מילה, שהם כנגד כל התורה כולה.

[5] ואולי ארבעה רמזים אלו הם כנגד פרד"ס: פשט - חק ומשפט, רמז - מים, דרוש - עץ, וסוד - ויּוֹרֵהוּ ה'.או יש לומר שיש פה רמז ל-7 המידות חג"ת נהי"מ: ויּוֹרֵהוּ ה' - חסד, עץ - גבורה, הַמַּיִם - תפארת, חק - נצח, ומשפט - הוד, ושם - יסוד, נסהו - מלכות, כי במלכות נמצאים כל הנסיונות, ועל ידם הקב"ה מרים אותנו, לשון נס להסנוסת.