Uncategorized

אותותי אלה

פרשת בא תשפ"ג

בית אהרן שמות:

ונוכל לומר. כי באמת למה הקשה הקב"ה את לב פרעה. זהו פי' הפסוק כי אני הכבדתי את לבו. ולמה כך. למען שתי אותות"י אלה בקרבו. אותותי ל' אותיות. בקרבו. היינו בהתורה כי באמת התורה קדמה לעולם אבל לא היו הצירופים אז כמו שהן בזה העולם כדאיתא בהקדמת הרמב"ן על התורה. רק האותיות מהתורה הם קדומים. וכפי שנעשו כל הדברים הכתובים בתורה כמו כן נעשו הצירופים בהתורה ואם לא היתה יצ"מ וכל העשר מכות הכל בגשמיות לא היו הצירופים ההם בתורה. וזהו הפי' אותות"י מלשון אותיות. כי ע"י המכות ויצ"מ נעשה כמו כן האותיות והנקודות בתורה.

ויש לשאול שהרי לכאורה היה יכול הקב"ה לעשות צירופים אחרים בתורה, ולמה היה צריך ה' להכביד את לב פרעה למען יעשו צירופים אלו דווקא?

ואולי יש לומר, כי ידוע שאותיות הם בחינת כלים (ונקודות הם בחינת האור). וידוע שפרעה הוא משל להיצר הרע, כמו שכותב בבית אהרן מיד אח"כ, וז"ל

כי פרעה הוא מלשון עורף היינו יצה"ר. בא אל פרעה. לשבור היצה"ר. וזהו פי' הכתוב כי אני הכבדתי את לבו. היינו של ישראל. ואת לב עבדיו. היינו העבדות שלהם הכבדתי להם בזה שנתתי להם היצה"ר הנקרא פרעה: ….

וזהו עיקר יצ"מ שיוצאים מרשות היצה"ר. כי מצרי"ם הוא ל' מיצר ודוחק. ויציאת מצרי"ם הוא בחי' התרחבות. ולכן אדכר חמשין זימנין יצ"מ באורייתא להראות שזהו עיקר החרות. אל תקרא חרות אלא חירות. ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ודו"ק:

ולכן, כל יהודי צריך לעבור דווקא צירופים אלו, שהם הכבדת הלב ובחינת "בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם", עד שיהיה לו את הכלים המוכנים עבור חירות אמיתי.

פרעה נאחז באותיות מ"י

בית אהרן פר' שמות:

וזהו הפירוש של למען שתי אותותי אל"ה כמבואר בספרים הקדושים שפרעה נאחז באותיות מ"י דאלקים ולזה הקשה הקב"ה את לבו והביא עליו את המכות שנלקחו מבחי' אל"ה ולזה אמר למען שתי אותות"י אל"ה. היינו אותיו"ת אל"ה ונעשה צירו"ף שם אלהי"ם:

ויש להבין, מה הפירוש שפרעה נאחז באותיות מ"י דאלקים? נכון שהוא שאל "מי ה' אשר אשמע בקולו", אבל ידוע שבחינת "מי" הוא בינה (מ"י = 50 שערי בינה), והיתכן לומר שפרעה נאחז בבחינה זו?

ואולי יש לומר, שידוע מהבעל הסולם שבחינת בינה הוא עניין של אור חוזר, דהיינו שהנברא אינו רוצה לקבל את האור ולהיות נפרד מהבורא מבחינת שינוי צורה ולכן הוא דוחף את האור בחזרה (כידוע שיום כיפור הוא בחינת בינה - ולא אוכלים ולא שותים וכו'). אבל אז האדם מגיע למצב שמרגיש ריק מאור והיצר הרע שואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" דהיינו, איפה ה' שהוא טוב ומיטב? ואולי זה הפירוש שפרעה נאחז בבחינת מ"י, שהוא הצד ההיפוך של בחינת מ"י שבקדושה, כי הוא מיד שואל "מי ה' - איפה האור שלו?"

אבל כשמשיגים בסוף את האור, אולי זה נקרא בחינת "אלה" - כי אז רואים בחוש את הטוב של הקב"ה. ולכן מטרת הבריאה הוא לזווג אותיות "אלה" עם השאלה של "מי", שזהו אותיות אלהי"ם, כנ"ל בבית אהרן.

ולכן היהודי צריך להתחיל תמיד עם הצירוף של מ"י = אור חוזר = בחינת "נעשה", ואז זוכים לבחינת אלה = אור ישר = בחינת "נשמע". אבל פרעה נאחז באותיות מ"י דאלקים בלי ה"אלה", ובמקום להאמין ולחכות עד אור הבוקר, הוא מיד שואל "מי" ומפסיד את ה"אלה".