וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶש

בכל התורה כולה אין לשון כזה של "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וכן מהו לשון "שבת שבתון לה', הלא במקומות אחרים כתיב רק שבת לה' או "ביום השביעי תשבות"

ודע כי אין קרבת מקום נחשב כקרבה אמיתית ברוחניות כי אם קירוב הדעות וקירוב הלבבות. ובאותו מדה, אין בחינת "זמן" מפריד בין כל דור לדור, כי דברים רוחניים הם למעלה מן הזמן. וכל נשמות ישראל מראש כל הדורות ועד סופן אחד הם, וכולם נתכללו במשה רבינו ע"ה ששקול כנגד כל ישראל, ואתפשטותא דמשה בכל דור ודור.

והגם שבזמנים כתיקונם סומכים על תפלת הרבים כדי להרבות זכויות, הרי שלפני משיח יתכן שהקב"ה מרמז לנו שאין אנו צריכים להתקהלות גשמיות (לזמן מה, כדכתיב "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם"), כי הגיע הזמן של "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מראש כל הדורות ועד סופן, ובהמשך הפסוק משה מצווה אותנו על ענין השבת, כי הגיע עת דודים של שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' דהיינו ימות המשיח שהם בחינת שבת, ולכן "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

ולכן חשוב מאוד בכל בוקר לומר "הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבכל הדורות. וכל המצוות שאני עושה היום יהיו בשם כל ישראל", ובפרט בשבת זו שכל ישראל נמצאים במצב של הפרדה זו מזו.

וע"י זה יתקשרו כל ישראל עם כל הצדיקים שבכל הדורות, כאיש אחד ממש, וזכות זה ודאי תביא הגואל כמאמר חז"ל (קהלת רבה פרשה א) "משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" בב"א.