מצ"ש וירא

מי שירא מה' זוכה ל-וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה. כי יראת אלוקים הוא עניין ראיית הקב"ה בדמיון שכלנו ולעבדו כאילו היינו רואים אותו בחוש ממש, דהיינו ע"י אמונה. ולכן המילה יראה והמילה ראיה הם מאותו שורש. וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק - אע"פ שהוא רחוק בלי השגה, ואז אפשר לומר כי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. ולכן קְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.

והתרגום מתרגם את המילה יראה "פלח" - עבודה. כי יראת ה' הוא מעשה בלי ראיה, כאילו שהיינו רואים. וזה הוא יגיעה ועבודה של בחינת מעשה. ולכן דווקא פה כתוב עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, כי עקידת יצחק היה ההיפך ממש של כל מה שאברהם אבינו השיג, והיה היפך מידותיו ממש, כמו שכתוב "וישלך ידו ויקח את המאכלת" - כי היה צריך יגיעה לשלוח ידו לעשות רצון ה' שהיה היפך מכל מה שהבין. וזה הוא יראת אלוקים.