למה ברא הקב"ה את העולם? כדי להיטיב. אלא כדי שלא יהיה נהמה

למה ברא הקב"ה את העולם? כדי להיטיב. אלא כדי שלא יהיה נהמה דכיסופא צריכים לעבוד. השאלה הוא ממה נפשך, אם נקבל בדיוק לפי העבודה, אז מה ההטבה? אלא ודאי נקבל הרבה יותר, א"כ שוב יש נהמה דכיסופא? אלא נראה לי שודאי אין העבודה ויגיע אלא לתקן הכלים שלנו להגיע להכרה אמיתית שאין אנו יכולים כלום ושהכל הוא מעת ה'. ולכן חז"ל אומרים "יגעת ומצאת תאמין" כי היגיע לא מביא את התוצאות, אלא רק מכין את הכלי, אבל בסוף זה "מציאה" - מתנה מעת ה' (כך אומר הבעל הסולם). וגם חז"ל לא אמרו לפום יגיע אגרא, כי זה בכלל לא שווה להשכר. אלא לפום צערא אגרא, כי צער הוא לשנות את הכלי קבלה לבחינת מיתה - אדם כי ימות באוהל, דלית ליה מגרמיה כלום. אבל לפי הצער - האור יכול להיכנס לפי השיעור של הכנת הכלי דייקא.

האם המילה "ראיה" ו"יראה" קשורים?

וירא את המקום מרחוק - עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, ויקרא את שם המקום ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. (הבית אהרן פרשת ויגש כותב על הפסוק "במשכיות של זהב" - לשון הבטה, כי הכל מתחיל מיראה (משמע אולי שראיה ויראה קשורים).

אח"כ שמעתי מרב וואקסמן שהמילים יראה וראיה אכן קשורים, שהרי כמה שיותר הבן אדם "רואה" את ה' בבריאה, הוא יראה אותו יותר - וכן כתב הרמב"ם שכך מקבלים יראת שמיים. וכן כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה - אותיות אלה-ים = הטבע.

וירא אלוקים את האור כי טוב - לשון יראה, כי רצה לברוא במדת הדין, דהיינו יראה, ראה שאינו מתקיים - ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך, שגנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא, ואיפה גנזו? בתורה, כי יעקב בחינת תורה, בחינת רחמים, דהיינו במשך הזמן עם הרבה בירורים, לעט לעט מוציאים את האור.

the idea of yiras shamayim being ratzon… because if we fear losing something, it comes from our ratzon lekabel. So