אין עתה אלא לשון תשובה

למה בא יוסף בעלילה על אחיו? קודם אמר עליהם שהם מרגלים והכריחם להביא את בנימין, ואח"כ הוא שם את הגביעה באמתחת בנימין וכו'... ונראה לי פשוט (ומסתמא כתוב בהרבה מקומות) שיוסף רצה להביא את אחיו לתשובה על מעשה מכירתו כדי שלא יהיה קטרוג עליהם. וידוע שתשובה הוא באותו נסיון ממש (באותו אשה ובאותו מקום). ולכן ביקש מהם שיביאו את בנימין, שהוא גם בנו של רחל, ואז בא עליהם בעלילה שבנימן גנב את הגביעה ולכן רצה יוסף לקחת אותו לעבד, בדיוק כמו שמכרו האחים אותו לעבד, ואז היה להם הזדמנות למסור נפשם על בנימין ובזה יראו שהתשובה שלהם שלמה.

ולכן יהודה, שבא מ-לאה שאמרה הפעם אודה את ה', שהוא בחינת הודאה (שאמר "צדקה ממני" במעשה תמר), וגם פה אמר יהודה "מה נדבר ומה נצתדק אלוקים מצא את עוון עבדיך", שזהו הודאה על החטא, ולכן זכה ל-יהודה אתה יודוך אחיך, כי מי שמודה על האמת זוכה להודאה… וגם זכה לדוד שאמר הודו לה' כי טוב, כי הכל מידה אחת היא כמו שאמרנו כמה פעמים בשם רב הוטנר. (והשורש של הודאה הוא "וד", שהוא בגימ' עשר שזה בחינת עשר הספירות עד מלכות דלית ליה מגרמיה כלום. והשמות דוד ויהודה כלולים מאותיות אלו. וגם יוכבד יש לה אותיות אלו שהיא הייתה מספר 33 מתולדות לאה שנולדה בין החומות, כי לאה אמרה הפעם אודה את ה' ולכן זכתה ל-33 מתוך שבעים נפש שירדו למצרים. וכמו שדוד היה דור 33 מאדם הראשון, בחינת הוד שבהוד, וגם דוד מלך 33 שנים בירושלים).

נחזור לעינינו, שכל המעשה הזה שעשה יוסף הייתה בכדי להביא אותם לתשובה גמורה.

וכן כתוב בבית אהרן, וזה לשונו: וזהו ויגש אליו יהודה. כמו שדברנו שעשה תשובה באמת והתייחד א"ע לשמו הקדוש ע"י בחי' יוסף הצדיק.

וידוע שתשובה כלולה מארבע בחינות, חרטה, עזיבת החטא, וידוי, וקבלה על העתיד. וגם ידוע שאין מילת "עתה" אלא לשון תשובה כמו שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלוקך שואל מעמך (מכילתא - בשלח שירה פרשה ה). ויש ארבע פעמים המילה "ועתה" בפרשה זו, ואולי הם כנגד ארבע בחינות אלו.

חרטה: וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. - דהיינו שהרגיש את הצער של יעקב ובזה הראה שמתחרט על מעשה מכירת יוסף.

עזיבת החטא: וְעַתָּה יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר יַעַל עִם-אֶחָיו. אין עזיבת החטא יותר מזה, וזהו עיקר התשובה, שמסר נפשו עליו לתת את עצמו לעבד במקום בנימין. ולכן כתיב "ועתה ישב" - שהם שתי לשונות של תשובה. וגם בזה הראה יהודה שהוא מבין שיהיה ליעקב פחות כאב על שהוא נלקח לעבד מבנימין, ובזה הודה יהודה שיעקב אוהב בני רחל יותר מבני לאה, ובכל זאת הסכים להיות עבד במקום בנימין ולא נתן לקנאה מקום בלבו. וזהו תשובה על הקנאה שהרגישו כלפי יוסף שגרם למכירתו.

וידוי: וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. ואחרי שמתוודים על החטא, הקב"ה מרחם עלינו ומנחם אותנו, כמו שמצאינו אצל קין שברגע שאמר גדול עווני מנשוא ריחם עליו ה', ולכן אומר להם יוסף - ועתה - לשון תשובה, אל תעצבו, אל תחשבו על העבר, אלא רק על "עתה", כי העצבות על העבר יכול לגרום לאדם לייאוש וליפול שוב לתוך החטא, ולכן אמר אל תעצבו, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם, דהיינו שהחטא גורם לאדם לשוב לפני בוראו בהכנעה בכדי להחיות את נשמתו לפליטה גדולה.

קבלה על העתיד: וְעַתָּה לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. - וע"י תשובה מאהבה, שהוא קבלה על העתיד בצורה שמעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, זוכה להפוך את הזדונות לזכויות, וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו וכו' דהיינו שמעשה החטא עצמו הוא בסוף מה שגרם לכל הגדולה הזאת ולהצלתם.

ואחר זאת ראיתי שכיוונתי קצת לדברי השפת אמת, וזה לשונו: בפסוק ועתה אל תעצבו, איתא כי ועתה לשון תשובה, כי גם מקודם שבו השבטים בתשובה, כדכתיב, אבל אשמים אנחנו, והיה תשובה מיראה, אבל עתה עשו תשובה מאהבה ונהפך כל החטא לזכות, וזה הראה להם יוסף כי למחיה שלחני וגו'... (ויגש תרנ"ח)