צא הלחם בעמלק מחר

י״ט שְׁבָט תשפ״וFebruary 6, 2026

אחד הכלים החזקים ביותר של השטן הוא שהוא תמיד אומר לנו: "מחר". "תחטא היום, תהנה היום, ומחר תדאג להשתנות".ואולי זה מרומז בפסוק: צא הלחם בעמלק מחר1.

וידוע שכל מידה רעה יש לה היפך בקדושה. ואנו רואים תמיד אצל המלחמה עם עמלק את עניין ה"מחר": "צא הלחם בעמלק מחר". וגם לפני נפילת המן אמרה אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך".

ומהו באמת ההפך של "מחר" בקדושה מבחינת העבודה? ונראה לומר שאנו צריכים לענות ליצר הרע את ההפך ממה שהוא טוען: "נכון שיש לי תאווה עכשיו לדבר שאינו טוב, אבל עכשיו אומר לא, ואמתין לשכר ליום המחרת". וכמו שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – הקב"ה מבקש מן האדם רק "עתה", דהיינו: עכשיו סור מרע ועשה טוב. ואפילו אם אתה בטוח שמחר לא תוכל להמשיך כך. ואפילו שאין אתה רואה עכשיו את השכר – עשה טוב עכשיו. וכך גם: "אשר אנכי מצווך היום", ואמרו חז"ל: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". וכן אמרו חז"ל בפרקי אבות: "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה", כלומר, אף על פי שיש עכשיו כביכול שכר בעשיית העבירה, תיזכר בשכר העתידי ותדחה את הסיפוק לאחר זמן ואל תחטא. כי הרשעים רוצים תמיד את השכר "עכשיו" (וכמו שאמר עשו, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה) אבל בחינת יעקב – בחינת הרחמים – היא לדחות את השכר לאחר זמן, כמו שנאמר: "ואני אתנהלה לאטי לרגל הילדים ולרגל המלאכה אשר לפני, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", שמרמז על "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" בגמר התיקון במהרה בימינו, אמן.

ואולי לכן זהו גופא עניין המלחמה בעמלק: "צא הלחם בעמלק מחר". כי היצר הרע אומר לנו: תהנה עכשיו ומחר תעשה תשובה, כי בוודאי לא תוכל לדחות את הסיפוק לעולם, ובסוף תיפול. ואף אתה אמור לו: "אולי אפול מחר, חס ושלום, ואולי לא; אבל עתה אעשה את הישר בעיני ה'".

במגילת אסתר כתיב לקיים את ימי הפורים האלו "ככתבם"... ואיפה כתיב? אמרנו פעם שהוא כתוב בשמות י"ז, ט"ז: "כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". הגימטרייה של עמלק היא 240, והגימטרייה של "כי יד על כס י־ה" היא 239, חסר א'. כי כל זמן שעמלק בעולם אין הכסא שלם, ולכן חסרה האות א' מן המילה "כסא" בפסוק: "כי יד על כס י־ה". כי בעולם הזה עדיין אין כוח, כביכול, לצד הקדושה לכבוש את עמלק. והנה פלא: הגימטרייה של המילים "י"ד וט"ו אדר" היא 240 דווקא, והיינו "ככתבם". כי בימי הפורים יש כוח לצד הקדושה לכבוש את עמלק, כי פורים הוא ממש בחינת גמר התיקון.

ואולי לכן, אחרי נפילת עמלק בי"ד באדר ביקשה אסתר מאחשוורוש: "אם על המלך טוב, יינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום" – להרוג ולאבד את עמלק שוב. ולמה באמת היו צריכים להיות שני ימי פורים ולא יום אחד? אולי משום שכל עוד לא הגיע היום של "הוא היום אשר דיברתי" (יחזקאל ל"ט, ח'), צריכים אנו לנהוג בעמלק בבחינת "מחר", ולהילחם בו על ידי כך שתמיד דוחים את ה"שכר" למחר. "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" – אחריתו, למחר, עדי אובד. ולכן ימי הפורים בעולם הזה צריכים להיות בבחינת "יינתן גם מחר". אבל ידוע שלעתיד לבוא תהיה בחינת פורים תמיד, כי הכסא יהיה שלם ויהיה כוח לצד הקדושה לכבוש את עמלק לגמרי. וכמו שכתוב במדרש משלי (פרשה ט): "כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, שנאמר: וזכרם לא יסוף מזרעם". כי לעתיד לבוא יגיע אותו יום ה' הגדול והנורא, ולא יצטרכו עוד לחכות למחר.

ושמתי לב שהמילה "מחר" היא אותיות מ"ר, עם האות ח' באמצע. והגימטרייה של מ"ר היא עמלק. כי אחרי הסיפוק של "עכשיו" תמיד מרגישים טעם מר. אבל כשמכניסים את האות ח' באמצע, שהיא שני קווים עם רווח ביניהם, דהיינו שדוחים את ה"שכר" למחר, ועולים למעלה על ה"גשר" של האות ח' ומתחברים עם הקב"ה על ידי דחיית הסיפוקים, אז אחר כך יכולים לרדת שוב ולקבל את השכר. וכמו שבשבת המלכות נכללת בבינה שלמעלה ממנו, כי על ידי "אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר" – נעשה "שבתון שבת קודש לה' מחר", דהיינו ע"י העבודה שלנו בעולם הזה נהיה השכר לעולם הבא.

וידוע שיום הכיפורים הוא בחינת בינה שהוא כולו רוחני, ודוחים בו את כל הסיפוקים – לא אוכלים ולא שותים. אבל בפורים אוכלים ושותים הרבה. כי יום הכיפורים הוא עניין של קדושה ודחיית סיפוקים בעולם הזה בבחינת "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם", ולכן רק אחרי יום הכיפורים יכולים לשמוח עם הקב"ה בשבעת ימי חג האסיף. אבל פורים הוא בחינת "הוא היום אשר דיברתי", שאז כבר אין צריכים לדחות את הסיפוקים. כי בגמר התיקון יהיה כמו בשבת, שאוכלים ושותים, כי הוא מעין עולם הבא. ויום הכיפורים הוא רק יום כ־פורים, כי הוא דומה לפורים מצד בחינת הבינה וההתעלות מעל ענייני העולם הזה. אולם בפורים מתגלה מעלה נוספת, שגם ענייני המלכות והגשמיות עצמם נכללים בקדושה, ולכן אוכלים ושותים ושמחים בו.


מתוך הכתיבה המקורי (לא לדפוס):


בנסיעתנו היום להתפלל אצל אד"ש, דיברתי עם החבר שלי ר' יחיאל הס על המצב בארץ שכנראה שהסוף של אירן קרוב מתמיד. והם ה"עמלק" האחרון ממש, כי אין שנאה כלפי היהודים היום כמו השנאה שלהם, והם הם התומכים של חמאס שעשה את הטבח הנורא ב-10.7, וכן הם מעבירים כספים ותמיכה לכל מי שלוחם כנגד היהודים. ואמרתי שבע"ה בפורים הזה הבא עלינו לטובה יהיה שמחה מיוחדת כשנראה במפלתם של רשעים!

ואז ר' יחיאל אמר לי ווארט יפה שחשב עליו בעצמו: מהו אחד הכלים הכי חזקים של השטן? שהוא תמיד אומר לנו "מחר". "תחטא היום. תהנה היום. ומחר תדאג להשתנות".

וידוע שכל מדה רעה יש לו היפך בקדושה....

וכמו בימים ההם שביקשה אסתר "ינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום", גם עכשיו טראמפ רצה להכות בעמלק מיד אחרי דיכוי המחאות באירן, אבל היהודים ביקשו מטראמפ לחכות ל"מחר" כדי להביא להשמדתם הגמורה בע"ה. כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי־הלך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, בב"א.

הערות

  1. מחשבה מר' יחיאל הס