וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה. לב וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת. לג וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲ

מי הייתה אחראית על עבודת הנשים למשכן? אולי הפסוק מרמזת זאת מיד לפני שמדבר על הנשים, "כָּל-מֵרִים, תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת" שמרים הנביאה הייתה אחראית עליהם, כי מיד אחרי זה כתוב "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב..." וכן כתיב "וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה: טָווּ, אֶת-הָעִזִּים". וכמה פסוקים אחרי זה כתוב "רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה" דהיינו, פה אצל הגברים ה' קרא אותו בשמו, ולא רק רימז.

איוב כח כז

אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה.

בית אהן - כי תשא

ויתן אל משה ככלותו הוא לשון תאוה. כפי גודל התאווה שהיה לו לזה, כן ניתן לו.

כתב לך וגו' כי עפ"י הדברים האלה וכו' שנמסר לכאו"א בפיו והאריך בזה הרבה ואמר כי אותיות ישרא"ל ר"ת י"ש שישים ריבוא אותיות לתורה כי לכל אחד יש אור בתורה והוא אור הגנוז בתורה שבע"פ וכשהוא עמל בתורה שבעל פה כראוי משיג האור והחיות השייך למקור נשמתו כי מזה נעשה התורה ולכך הם ששים רבוא אותיות ואפ' יה' בישראל כמה פעמים ששים רבוא הכל נכללים בששים רבוא כי זה עיקר נשמות ישראל והאריך בזה … כי מעת הבריאה נמסר לכל אחד התורה שבע"פ השייך לנשמתו נמסרה בפיו וכל חכם וצדיק בזמנו מגלה הדבר. והעיקר תורה שבע"פ הוא מה שצדיקים מחדשים בכל דור כפי הצריך לו והכל גנוז ומקושר בתורה שבכתב כי היא המקור וזהו שאמר כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו'