הפעם אודה את ה'

(ברכות ז ב): "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ד'". וכן דוד היה חידוש גדול כמו שאמרו חז"ל שרווהו להקב"ה בשירות ותשבחות.

ונראה לומר שבכל דור יש בחינות חדשות של אפשרות לשבח להקב"ה, ואשרי מי שלומדם ומשבח את ה' על ידם, כי רואים כמה חשוב אצל הקב"ה שמכירים אותו מתוך מעשיו ומשבחין לו! כי כל אשר ברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו.

ואחד הדברים שבדורינו אפשר לשבח להקב"ה אליו שלא ידעו אליו כלל בדורות הקודמים, הוא להכיר ולהבין את ה-4 בחינות דומם צומח חי ומדבר בצורה חדשה, ולשבח להקב"ה על חכמתו האין סופי על בריאת האדם, שהוא כלולה מארבע שכבות אלו ממש.

1. דומם - אטומים ומולקולות.

2. צומח - תאים. וכדי להבין איך הקב"ה גרם שבחינת דומם יהפוך לבחינת צומח, ראה: Chemical Evolution וגם The RNA World Hypothesis

3. חי - דהיינו שהתאים מתקבצים יחד לעזור אחד לשני בבחינת איברים, שזהו בחינת "חי". וכדי להבין את זאת היטב ראה: Major Evolutionary Transitions

כי המילה חי מסמל שהוא לא רק עבור עצמו אלא חי בשביל אחרים, ולכן נקראת התורה תורת חיים, כי הוא מלמד את האדם לחיות עבור משהו חוץ ממנו. אבל עם כל זה, COOPERATION בין התאים שגורם לבריאות נפלאים להיבראות עדיין אינו מושלם, כי הוא גם גורמת ל-NATURAL SELECTION שהורג כל מי שאינו עוזר לכולם.

4. מדבר - שזהו כח המחשבה והדיבור שבבני אדם. וזהו כח שכלי מלשון "מדבר עמים תחתיו", דהיינו שהוא יכול להכריח את גופו ללכת כנגד מה שנראה טוב רק עבורו, ולעשות עבור אחרים גם. שכח זה לא נמצא בשום בעל חי אחרת חוץ ממין האדם.

5. יהודי - דרגת יהודי הוא למעלה מ"מדבר" כי מדבר יכול לעשות כנגד רצונו עבור אחרים, אבל עדיין "כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין", מה שאין כן יהודי יכול לעשות לשם השפעה ממש.

ולמה היה צריך הקב"ה ל-COMPLEXITY כזה? אולי כי רצה ללמד אותנו ממעשיו לגבי חכמתו הנמצאת בתורה הקדושה, שיש גם שם פרד"ס, פשט - כנגד דומם, רמז - כנגד צומח, דרוש - כנגד חי, וסוד - כנגד מדבר, כי ה"מדבר" כלול מכל ארבע השכבות ביחד, וצפונות מחשבתו הם בבחינת סוד, כי רק ה' יודע מחשבות אדם ובוחן כליות ולב.

וה"מדבר" בנוי מ-4 שכבות האלו, זה ע"ג זה, בחכמה עמוקה לאין שיעור. ורק היום מכירים את השלבים האלו, איך שהקב"ה ברא את האדם שלב אחר שלב מן האדמה ממש, כמו שאפשר להבין קצת מהסרטונים הנ"ל (הגם שמתוך סכלותם וטמטום לבבם הם לא מתייחסים את זה להקב"ה, כמו דכתיב: "מאוד עמקו מחשבותיך איש בר לא ידע וכסיל לא יבין את זאת". שזאת הוא בחינה של מה שרואים בחוש, ואע"פ שרואים נפלאות גדולות, אינם רוצים להבין).

ואח"כ ראיתי ממש כעין זה בכתבי בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר (אות מב') וז"ל:

(בחינות דומם צומח חי ומדבר) הם משמשים זה לזה ומתפתחים זה מזה… שג' הבחינות דומם צומח חי לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחינה ד' להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם. ועל כן אין תפקידן אלא לשמש את האדם ולהועילו. עכ"ל

וממעשיך הכרנוך, ומבשרי אחזה אלוקי. וכתיב, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אולי המילה "אלה" מוסב גם על העינים עצמם (ולא רק על היקום), כלומר, בזה שיש לאדם את העיניים להסתכל למעלה ולתמוה "מי ברא" את כל היקום, זו היא העדות הכי גדולה שלתבונתו אין מספר. כי העינים מפעילות מחשבתו של אדם, וכשמסתכל למעלה ורואה את כל היקום, אז הוא משיג את כל השכבות האין סופיים שבטבע, ועל ידם הוא מכיר תורתו הקדושה, שהוא גם כלולה מארבע שכבות, ועוד שכבות אין מספר בכל אחד ואחד מהם כנ"ל. ומתוך לימוד תורתו זוכים להכיר מחשבת הבורא ממש, ולקיים מאמר "נעשה אדם" ע"י שאנחנו נהיים שותפים ממש עם הקב"ה בבריאת האדם בזה שהתורה עוזר לנו לשנות את טבעינו.