(ברכות יז') מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה (משלי טו, א) רש"י מפרש: להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו.

מה הפירוש להערים? ונראה לומר כי אין נותנים לאדם תענוג רוחני אלא אם כן הוא עובד בדרך היראה, דהיינו אמונה, שאינו חפץ בתענוג ועובד אפילו כשחושך אצלו (בבחינת ואמונתך בלילות). ולכן ברגע שאדם מתחיל להרגיש תענוג, קל מאוד ליפול לתוך הרצון לקבל ואז זה יאבד ממנו. ומה העצה לזה? צריך האדם להיות ערום ביראה, דהיינו להערים על עצמו כל פעם ולומר אני בוחר בדרך האמונה אפילו אם לא היה שום תענוג, וגם לעבוד תמיד קצת יותר מההבנה והתענוג שהוא מרגיש. וזה נבחן להערמה, כי בעצם הוא כן מרגיש תענוג, אבל הוא עושה כאילו שאינו מרגיש, כי הוא בוחר בדרך האמונה.