תהילים פרק קט

ו הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע; וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ.

ז בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע; וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.

ח יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים; פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר.

ט יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים; וְאִשְׁתּוֹ, אַלְמָנָה.

י וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ; וְדָרְשׁוּ, מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.

יא יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ; וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.

יב אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו.

יג יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית; בְּדוֹר אַחֵר, יִמַּח שְׁמָם.

יד יִזָּכֵר, עֲוֺן אֲבֹתָיו--אֶל-יְהוָה; וְחַטַּאת אִמּוֹ, אַל-תִּמָּח.

טו יִהְיוּ נֶגֶד-יְהוָה תָּמִיד; וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

טז יַעַן-- אֲשֶׁר לֹא זָכַר, עֲשׂוֹת חָסֶד:

וַיִּרְדֹּף, אִישׁ-עָנִי וְאֶבְיוֹן--וְנִכְאֵה לֵבָב; לְמוֹתֵת.

יז וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַתְּבוֹאֵהוּ; וְלֹא-חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ.

יח וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה, כְּמַדּוֹ: וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ; וְכַשֶּׁמֶן, בְּעַצְמוֹתָיו.

יט תְּהִי-לוֹ, כְּבֶגֶד יַעְטֶה; וּלְמֵזַח, תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ.

כ זֹאת פְּעֻלַּת שֹׂטְנַי, מֵאֵת יְהוָה; וְהַדֹּבְרִים רָע, עַל-נַפְשִׁי.

כא וְאַתָּה, יְהוִה אֲדֹנָי-- עֲשֵׂה-אִתִּי, לְמַעַן שְׁמֶךָ;

כִּי-טוֹב חַסְדְּךָ, הַצִּילֵנִי.

כב כִּי-עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנֹכִי; וְלִבִּי, חָלַל בְּקִרְבִּי.

פחד פחדים! למה דוד המלך מקללם בכאלו קללות נמרצות?! והתשובה כי הם רודפים לאיש עני ואביון שגמל חסד איתם, עד מוות. וזה הוא ההיפך הגמור של מידת הקב"ה ורצונו בעולם. אבל ודאי אין ללמוד מפה שכל מי שגומל לנו רע מותר לנו לקלל, כי תמיד יש לנו נגיעות וקשה מאוד להיות 100% אוביוקטיבי. וגם אנו גם עושים רע לאנשים ואיננו רוצים להודות לעצמינו. לכן אמר דוד וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי דווקא בתפילה זו. כי דוד היה בר לבב כל כך שהיה כאילו שהוא עומד מבחוץ ורואה איך שמישהו רודף איש עני ואביון עד מוות. ורק מי שלבו באמת חלל בקרבו יכול לקלל לאיש רע, כי הוא אינו מקלל עבור עצמו כלל אלא כדי שיתמו חטאים מן הארץ ויתרבה כבוד שמים.