כמו למעלה כן למטה
וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.
(יבמות מט:) מנשה הרג את ישעיה
אתיוה לארזא ונסרוה [הביאו עבדי מנשה את עץ הארז ונסרוהו], כי מטא להדי פומא נח נפשיה [כשהגיע המסור אל פיו של ישעיה מת, עונש מדה כנגד מדה], משום דאמר [בפיו דברים בגנותם של ישראל] (ישעיה ו-ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב".
ויש להבין, אם כבר קיבל עונשו ע"י הרצפה מהמזבח, למה היה צריך עןד כפרה ע"י הריגתו של מנשה?
ואולי יש לומר שאין זמן למעלה, והריגתו ע"י מנשה היה צורת העונש בעולם הזה, אבל למעלה זה התבטא בצורה שונה. אבל שניהם היו אותו עונש. כי האדם נמצא בו זמנית בהרבה עולמות (אבי"ע). וכשנהרג הנפש בצורה חמרי, הנשמה מקבל עונש בצורה אחרת באותו זמן.
ועם מפתח זו, אולי אפשר להבין עוד הרבה עניינים.
למשל, בזוהר כתוב שהשטן הוא המלאך המוות וכשמגיע לקחת נשמתו הוא מלא עינים, והבעל הסולם מסביר שהעינים הם כל הדברים שהאדם השתוקק במשך ימי חייו, שכולם מצטרפים ביחד לקחת נשמתו. יוצא שמה שמתבטא בעולם הזה כמיתה של דקה אחת, הוא בעצם תופעה רוחני של כל ימי חייו של האדם.
ואולי בזה אפשר גם להבין קצת עינינו של נהר דינור:
כֹּה אָמַר ה' אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד.
(זוהר מקץ) רבי שמעון אמר, בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא, בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה, לבתר, כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור דנגיד ונפיק, ולאסתחאה תמן, ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו, כד"א (תהלים כד ג) מי יעלה בהר יהו"ה וגו', ונשמתא דזכאה אעבר בלא דחילו, ויקום במקום קדשו, ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא, ויתן מממוניה לצדקה, כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל, וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא, (נחום א יב) ועניתיך לא אענך עוד, מאן דזכה למעבר בהאי, לית ליה דינא יתיר כלל.
ויש להבין, אם האדם צדיק אז למה הוא צריך לעבור נהר דינור? ועניתיך לא אענך עוד, משמע שגם הצדיק עובר עינוי בנהר. ואם הוא צדיק, למה לו לעבור עינוי?
ואולי נהר דינור הוא התבטאות רוחני של העברת הנשמה בעולם הזה לפני שהוא מגיע למקומו בעולם הבא. שגם הצדיקים עוברים עינויים בעוה"ז ומזדככים דרך היסורים והצדקה שעושים (צדקה זו גם תורה, כמו שמביא הזוהר במקום אחר). אבל הם עוברים בלי דחילו, כי יש להם אמונה בהקב"ה ויראת שמיים. ועניתיך לא אענך עוד.