ברכות כח.

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם, מה אני לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה. אמר לו רבי יהושע, מותר אתה… והתירוהו לבוא בקהל…. ואותו תלמיד ר' שמעון בן יוחאי הוה.

יוצא שע"י רשב"י השתלשל הדברים שהתירו ליהודה הגר לבא בקהל, כי אם רבן גמליאל היה נשאר נשיא, לא היו מתירים לו למרות שיטת ר' יהושע.

בגמרא אחרת מצאנו:

פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.

יהודה בן גרים, סיפר על דבריו ומתוך כך נשמעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. ורשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים.

האם זה אותו יהודה גר עמוני? והאם זה היה "עונש" כביכול על מה שגרם רשב"י להעברת רבן גמליאל הרבה שנים לפני כן?

מה שאמר רשב"י כל מה דעבדין לגרמיהו עבדין הוא סוד עמוק, שרק יהודי אמיתי יכול לעשות טוב בלי לחשוב על עצמו כלל. וכששמע זאת יהודה בן גרים הלך והלשין, כי לא סבל לשמוע זאת. למה? כי היה לו פגם בנשמתו מבחינת גר עמוני שאסורים לבוא בקהל. ורק בגלל שהעבירו את ר"ג, התירוהו לבוא בקהל, וזה קרה ע"י רשב"י. וזהו בחינת לך רד כי שחת עמך - למה עמך? כי ה' אמר לו לא לקבל את הערב רב, אבל משה כן רצה לקבלם, ועכשיו רד מגדולתך כי שחת עמך - עמך דיקא. ורשב"י הוא גלגול משה, והקב"ה שידד המערכות שע"י רשב"י שוב יקבלו גרים שאינם כשרים, וכתוצאה מזה יצטרך לירד למחתרת, וע"י היסורים שעבר במערה 12 שנה תיקן חטא זו, ואדרבה, ע"י היסורים ממש נהיה רשב"י - כמו שאמר לחמותו "אוי לך אם לא ראיתה אותי כך".

ונקודה זו שאמר רב שמעון "כל מה דעבדין לגרמיהו עבדין" שהוא להיפך מנקודת היהודי, ע"י אמירה זו דווקא התגלגל להתחבאות במארה וזכה להיות רשב"י שכל ימיו התקטר בקטירו חדא עם קב"ה.