יסורים, חולי ומיתה - בעבודת ה'

שמעתי פעם (מבעל הסולם) שייסורים של אהבה פירושו ייסורים של "למה אין לי אהבה?" כי אני יודע שיש לי אהבה עצמית ולא אהבת ה'. וזה כואב. ורק ה' יכול לעזור, שנאמר ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' וכו'. והכאב הזה הוא ממש חולי, כמו שאנו אומרים - נפשי חולת אהבתך. ומבקשים: א-ל נא רפא נא לה. איך? בהראות לה נועם זיוך. כי רק ע"י הרגשת גדלות הבורא וביטול עליו יכולים לבטל את האהבה עצמית לתת מקום לאהבת ה'. וזהו בחינת מיתה של האהבה עצמית, וע"י מה זוכים להרגיש נועם זיוו? ע"י התורה, ולכן אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה, שממית את ה"עצמו" עליה. וכמו שכתוב בזוהר שמלאך מיכאל מקריב נשמות הצדיקים על המזבח של מעלה, שבחינת מוות ברוניות הוא תענוג עצום לנשמה. כי זה כל השכר שהצדיקים מבקשים (בחינת אי"ן, כמו שדיברנו לעייל על הבית אהרן).