והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו.

זה לאומת זה: אצל דוד מצאנו שבתחילת ממשלתו כשברח משאול נתקבצו עליו כארבע מאות איש, כל מר נפש וכל איש אשר לו נושה, וכו' כי מלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא, וה' מגביה שפלים ומציל עני מחזק ממנו, אוהב גרים יתומים ואלמנות לתת להם לחם ושמלה, וכן במלכותא דארעא אצל מלכי ישראל הכח מלוכה שלהם הוא ממש ע"י שמרחמים על דלים ושבורים. כמו שהתפלל דוד המלך על שלמה בנו: וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. למה? כִּי-יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ; וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ. יָחֹס עַל-דַּל וְאֶבְיוֹן; וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס, יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו.

אבל אצל אומות העולם, ובפרט עשו הרשע דכתיב ביה על חרבך תחיה, הממשלה שלהם הוא דוקא ע"י שמגביה גאים ומשפיל שפלים.