הַמּוֹצִיא לחם מן הארץ

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם

1 זורע - דם

2 חורש - צפרדע

3 קוצר - כינים

4 מעמר - ערוב

5 דש - דבר

6 זורה - שחין

7 בורר - ברד

8 טוחן - ארבה

9 מרקד - חושך

10 לש - מכת בכורות

11 אופה - קריעת ים סוף

אחרי חטא אדם הראשון נתקלל האדמה ועכשיו יש 10 עבודות כדי להוציא לחם מן הארץ. כמו כן, בגלל חטא אדם הראשון היו ישראל צריכים להיות במצרים (עיין מגיד מישרים). וכדי להוציאם היה צריך ב-10 מכות כדי להוציא בחינת "ישראל" מבחינת מארץ מצרים, דהיינו רצון של מיצרים וגבולות.

ונח נקרא ע"ש שזֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. ולמה לא נקרא שמו אדם או אנוש ע"ש שכל המשך האנושות נעשה על ידו? ואולי יש לומר שתיקון העולם שנעשה ע"י נח שהקדים את העולם למעט קללת ה' על האדמה היה יותר חשובה מזה שהמשיך את האנושות. כי כל תיקון העולם תלוי בזה. וכמו שאומרים חז"ל שבימות המשיח ארץ ישראל עתיד להוציא גלוסקאות, דהיינו שלא יהיה עוד צורך לעבודה כלל להוציא לחם מן הארץ כי העולם יהיה מתוקן מחטא אדם הראשון. והיום רואים בחוש שאנו עומדים שימות המשיח עומדים ממש בפתח, כי כל עבודת הלחם נעשה ע"י מכונות, ואפילו הזריעה והחרישה נעשה ע"י אדם יושב בנחת בתוך טרקטור ממוזג… וזה מראה שאנו לקראת סוף התיקון כמו שנח תיקן העולם ע"י שהמציא המחרישה וכדומה…

וזהו הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם, כמו שאמר דוד המלך, אוכלי עמי אכלו לחם. שבחינת גלות מצרים וכל הגלויות הם בדומה לקללת ה' על האדמה, בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת, ואתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם, וכדי להוציא אותנו מ"ארץ" מצרים, אנחנו צריכים לעבור 10 מכות, דהיינו בירורים, להכות באגרוף רשע, וקריעת ים סוף, דהיינו אמונה, ואשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו… עד יכרה לרשע שחת, שהיצר הרע נקרא רשע כמו שאמר דהע"ה אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי. כי רק אחרי ה-10 מכות וקריעת ים סוף היינו יכולים לקבל את התורה, כי שבירת הרצון אינו קל. וכמו שהלחם מוסתר ושקוע בארץ, בתוך הקליפה, ובמוץ שלה, ורק ע"י עשר עבודות ה' מוציא לחם מן הארץ, כך גם ב-10 מכות ה' מוציא אותנו.

וכשיצאו ממצרים זכו ישראל ללחם אבירים אכלו איש. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ונסתלק חטא אדם הראשון בקבלת התורה. אבל בחטא העגל חזר פגם החטא הראשון, ולכן כשנכנסו לארץ ישראל היו צריכים שוב לעבוד את האדמה כדי לאכול מיבול הארץ, וזה היה ממחרת הפסח דווקא, כי אחרי שה' מוציא אותנו מתחיל ימי הספירה ואנו צריכים לעבוד להגיע לאותו דרגה שוב ע"י עבודת הבירורים, כל יום עם הבירור שלו.

ומה שיותר יש אמונה לאדם עבודתו נעשית ע"י אחרים, כי אדם יכול לקיים בזעת אפיך תאכל לחם גם ע"י עמלה בתורה, לכו לחמו בלחמי, שהוא תיקון החטא וע"י התורה נעשית כל הבירורים, ואז שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה ע"י אחרים --וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, בחינת משיח אחרי ששה אלפי שנין, אבל אם לא מתיגייעים בתורה אז שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, מְלַאכְתֶּךָ דיקא.

(הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם, סבל ועמל דבר אחד הם. וע"י 10 מלאכות נגמרת הסבל וראוי הוא לאכילה, לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, יין המשומר מששת ימי בראשית, דהיינו שכבר מוכן ואינו צריך עוד ליגיעה. כי התורה הוא בחינת לחם מוכן, תיקון לחטא אדם הראשון, ומי שעמל בתורה זוכה לטעום מלחם ויין של ששת ימי בראשית שכבר מוכנים הם).