פרשת נשא. מצ"ש בהעלותך

פְּלִ֣יאָֽה דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי

לכאורה יש למילה "פלא" חמשה פירושים.

א) לשון חכמה.

כי פל"א אותיות אל"ף, כמו שכותב הבית אהרן (פר' בהעלותך) וז"ל: ואח"כ בא לאלפים ומתייחדים הכל למספר אל"ף הוא פל"א ונקרא אל"ף. ע"כ. כידוע שאל"ף נקרא חכמהשנאמר ואאלפף חכמה, וכן א"ב - אלף בינה (גמ' שבת). וכן כתוב ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי - וחז"ל אמרו שזה רבו שלמדו חכמה. ואולי זה גם מרומז בפסוק פְּלִ֣יאָֽה דַ֣עַת (מִמֶּ֑נִּי). שפלא הוא ענין של דעת.

ב) לשון מכוסה.

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ.

מלכים ב פרק ו פסוק ח' אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי - רש"י "פלוני אלמוני" - (תרגום) כסי וטמיר, פלוני לשון (דברים יז יח) כי יפלא ממך דבר תרגום - יתכסי. וכן לא נפלאת היא ממך.

ג) לשון פרישות.

"איש או אשה כי יפליא לנדר נדר - יונתן תרגם: ארי יפרש לנדר ...רש"י: "יפרש ... אין נזירה בכל מקום אלא פרישה, אף כאן שפרש מן היין".

ובסיפור שמשון מההפטורה של פרשת נשא מתרגם יונתן: פלא - לשון פרישות: "והוא פלאי - והוא מפרש" "ומפליא לעשות - ומפרש למעבד"

ונאמר במדרש: "והוא פלאי – שם שמו של המלאך פלאי לפי שליחותו. הוא בא להזיר את שמשון, כמו שנאמר כי נזיר אלוקים יהיה הנער לכך קרא את שמו פלאי כענין שנאמר 'איש או אשה כי יפליא'.

ד) לשון של קשירה בין דבר גשמי לדבר רוחני.

"רופא כל בשר ומפליא לעשות" - "שקושר דבר רוחני בדבר גשמי" (רמ"א, או"ח ו') (והעיר הרב הוטנר שהמילים ומפליא לעשות הם המחברות בין ברכת התודה לה' על הגוף הגשמי [אשר יצר את האדם נקבים נקבים ...] לבין ברכת התודה על הנשמה הרוחנית [אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא].)

וגם: "ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור לה' ומפליא לעשות ומנוח ואשתו רואים." דהיינו שהעלה את הגדי הגשמי והפכו לרוחני ע"י האש של המזבח.

ה) לשון של אות ומופת.

כמו שנאמר "מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא". וכן "נפלאים מעשיך". וכן "לעושה נפלאות גדולות לבדו". ונאמר "הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ". (וכן בתוכחה כתיב והפלא ה' את מכותך ר"ל, וכנראה הפירוש הוא שגם הפורענויות יהיו בצורה נפלאה, למעלה מן הטבע, כמו שנאמר אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם.)

וצריך להבין, איך המילה "פלא" כולל ה' משמעויות שונות?

ואולי יש לפרש שבאמת הכל עניין אחד. כי ע"י שמפריש עצמו מתאוות עוה"ז הוא מקדש גופו ומקשר החומר לחכמה - וכמו שכותב הבית אהרן (פרשת נשא):

איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לי"י. שירצה לקשר כל העולמות לפלא העליון. וזאת המדה נקראת ז"ר ל' כתר. צריך להפריש מיין ומכל תאוות עוה"ז רק להעלות כל דבר לרצונו הפשוט ולהזיר הכל להשי"ת. ואז מתייחדים ומתקשרים העולמות מלמטה למעלה. והוא פלאי. והבן:

ונראה שהפלא העליון הוא חכמה, שהוא דבר מכוסה משני סיבות: א' שנאמר ראשית חכמה יראת ה'. ויראת ה' פירושו "לעשות בלי להבין" דהיינו אע"פ שהוא מכוסה מהבנתך, וכמו שאמרו חז"ל כל שיראתו מרובה מחכמתו חכמתו מתקיימת. וגם כתיב יראת ה' היא חכמה. וסיבה ב' שהחכמה נקרא דבר מכוסה הוא כי מה שיותר משיגים רואים שלא מבינים כלום.

ולעניננו, ע"י שמפריש עצמו מתאוות ומקדיש גופו ומקשר החומר לפלא העליון, דהיינו שמחבר בין עלמא דאתגליא - שהוא החומר, לעלמא דאתכסיא - שהוא החכמה, זהו בחינת מפליא לעשות - שקושר דבר גשמי עם דבר רוחני, שמעלה את החומר של הגוף בלהב אש השמימה.

וכשבן אדם, קרוץ מחומר, מעלה את עצמו ע"י פרישות - שהוא כנגד הטבע שלו - להתדבק למעלה, אין פליאה גדולה מזאת! וכביכול הקב"ה בעצמו רואה בזה פלא, ולכן רצון יראיו יעשה - אפילו למעלה מן הטבע, מידה כנגד מדה, כי כאשר אדם עושה פלא, הקב"ה ג"כ עושה נפלאות!

(אח"כ ראיתי שבחינת כתר נקרא "פלא". וגם שמתי לב שהגמט' של פלא הוא 111 אולי זה הייחוד שבג' קוים)